שפות שונות כל כך מקיפות אותי כמו קיר
יושב בטרמינל בלי להכיר
מנסה בכל הכוח עלייך לא לחשוב
אך זיכרון נואש את ליבי מפציר
לחשוב עלייך כך אחרי כל הבושה
מכאיב כמו אגרוף בנשמה
ואין שינה קדושה לסגת ממכאוב
וגשם של דמעות צובר עוצמה
ואין שפה אחת בכל רחבי טבל
בה לא ניתן ביטוי לאיש סובל
ופה בטרמינל, כשעול עולה באוב
סבלם של אחרים, עטי מוהל
כי מה הוא סבל גס של לב שבור אחד
לסבל של תינוק שהתבטל
ומה היא עוד פרידה בחיים של משוחד
למישהי שדוד שלה בועל
אין ספור שפות עולם מדוברות במעבר
שבו אין ספור חיים סתם נפגשים
ואין מקום מושלם יותר לסגור כאב עבר
אם לא בין מיליוני נפשות סובלים |
