אני לא מרגישה את הרגשות האלה
בתוכי הם לא גועשים, אתה יודע
לפעמים אני חושבת שאני מפחדת
כל כך שאני מכחישה אותם,
כי איך עוד אפשר להסביר את זה?
כמה פעמים אמרתי את זה בקול?!
אנחנו נועדנו להיות יחד
אנחנו מתאימים שזה מפחיד
כמה פעמים אמרתי את זה לעצמי?!
ואני מגיעה הביתה מעוד יום של לימודים
ובודקת אם אתה פה, אם כתבת משהו
וכותבת בחזרה...
ואני מגיעה הביתה מעוד לילה של עבודה
ובודקת במיילים, אולי השארת מכתב...
אבל לא כותבת לך...
אני מחכה להודעה,
ולא יודעת מה לכתוב בחזרה.
אני מחכה לטלפון,
ולא יודעת על מה לדבר.
(תמיד הרגשתי שהשיחה בינינו קולחת לבד).
אני מחכה לבלות אתך,
ולא יודעת איך להתנהג בסוף.
אני מחכה להישאר אתך בבית...

אני ממש מחכה להפסיק לתהות.

אז מה דעתך אני כבר יודעת...
מה דעתי?