בשקט בשקט ובמחילות.
עמלים שעות על שעות.
בלי פנסיה, בלי ביטוח.
ומאזנים את העולם בקור רוח.

כבר שלושים שנה באותו חור.
ובחורף מתים מקור.

אך הם יודעים,
את מלאכתם אין מי יעשה.
ועובדים ועובדים בקור שכזה.

ואחד נעלם, ואותו הבא יחליף,
יעבוד שבעתיים, ביאוש מטריף.
אך מילה לא יאמר, ושקט ישרור,
עת ימשיך וימשיך הוא לחפור.

על אותו אחד שנפל,
מי ישאל? מי ישאל?
אין אחד שיגיד אף "חבל".
ומה מצחיק הוא ועצוב הגורל.

אך באשמתם הדבר,
איש לא חשב על מחר.
ועכשיו אין די זמן ל"חבל".
ומה מצחיק ועצוב הגורל.