היא עוטפת עצמה בחטאים,
כאילו היו מעיל פרווה.
אם כבר למות היא אומרת,
לפחות אמות מהנאה.

הסורגים האלה לא בשבילה,
לא הם לא בשבילה.
היא תמיד הייתה מורדת,
סוג של כבשה שחורה.

זה לא אכפת לה, אפילו נחמד,
לצמצם את מערך הציפיות.
בנינו, הכל כבר ידוע,
הכל ידוע מראש.

כל שנשאר הוא ליהנות,
לצחוק כל הדרך אל הבנק.
שם מישהו ימצא דרך לדכא אותה,
לגרום לה מחנק.

ותכף מגיע העשור השלישי,
הוא כבר פה מעבר לפינה.
אותו, היא אומרת, היא תחיה כראוי,
הוא יהיה עשור בן זונה.

נקייה ממחשבות היא מתקדמת,
יש לה דרך ברורה.
אם באמת חיים רק פעם אחת,
לפחות אחיה כמו מלכה.

20.2.2007