|
עדרי פילים למבואות בוקר
פורסים מסילות מלאות של אהבה
אבק הארץ נרגן קלות לשירתם
הרוח נושבת בעשבים הרדומים של השחר.
עינייך קורנות אלי מטובן
לוחשות לי מעיינות מים זכים
תלוליות אפר בשעת גשם
צבעי בוץ על גופי ילדים.
פעימות לבי לא סדירות
רועדות במסע הזמן
על פני צברי הכוכבים המסתחררים מעליי
אני תכלת הסופה והרעם ירוקת הנהר הגדול.
שבשבת העולמות רומצת חללים ריקים למגע האור
נוסכת במילים מן הדעת
בוראת מציאות חושית
נרדמת בהקיץ לאור ים הכוכבים העצום והרב. |
|
|
אני מתאר לעצמי
שהיה מאוד קשה
לחיות בגטו, בלי
כדורגל כל שבת.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.