תשואות ההמונים,
עוד ממלאות את מחשבתי,
עולם כבוש מאחוריי,
והאינסוף מולי.

על מצוקי הניצחון,
הנחתי את רגליי בהשתאות.
ובתוכי בוער רק,
מחירו של הטיפוס.

ונוף ההצלחה קורן,
שולח קריצותיו,
חיבוק אוהב לבן אובד,
ששב יבש מדמעותיו.

כאן העולם היה אומר להיגמר,
והנה עוד אופק מתעקל,
מתעתע בכל הישגיי,
זהו עול היומרנות.

מבט אל העתיד,
כמו מקריא את עברי.
ניצחונותיי מהדהדים מן החומות,
אל מול מצור ההפסדים.

קדימה או אחורה,
ממשיכים...