כשתשמעי בבוקר
את תפילת השחרית
בקול מנומנם
של המשכימות בציפורים
כשימתקו לאוזנך
צלילי שחוק מעודן
עת שהשמש
מדגדגת את פסגות ההרים

ואז לחות הטל
תקטיר עצמה ממקום
נפילת הטיפות
ובין התריסים תשתחל לחדר
וזאת תעטוף אותך
כמו שמיכה של משי
ולפתע בלי משים
מחלומות אמש לא יישאר זכר

באופק אז משהו
יפרוש את כנפיו וינסוק
נוצותיו למשעי
והשמש הנודדת לו ליבה
תסובי על משכבך
ותגששי לחבוק את דמותי
בייאוש מפוכח
בידיעה
שלא אשוב
עד הלילה הבא

15.7.07