האפלת צמרות הברושים
עצמת התכלת,
באור החרמש הבוהק טבלת
תמימותי הגוססת.
אולי טעיתי בך
כשחשבתי כי לנצח תפעים
דמותי
באצבעות רועדות הפרדת את האגרוף הקמוץ
והעברת מגעי הפוצע
לאורכך, עד הרגשתי פירפור
ציפור נפשך
נחבטת שוב ושוב בחלון השקוף.
- נשארתי ריקה,
על שפתיי ניגרה פיסת נשיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|