כאן נשברת לה הבדידות,
בין קירות קרים
אנשים אוהבים
אנשים שנואים
בתוך מסדרונות ארוכים... שלא נגמרים
בין מחשבות ומילים
בין שירים ומשחקים.
הבדידות נדחקת לצד ואת נעלמת איתה לאט לאט
בין אהבות חלומות וריחות נעימים
הבדידות נחנקת וממלאת מלא חלקים ריקים.
בין הרגש והשנאה תוכלי למצוא קצה של תקווה
וכאן הבדידות מתחזקת, נעשית יפה
טהורה
החברה הכי טובה?
בין כל חלום ובין כל דמיון
בין כל רצון ובין כל כישלון
הבדידות היפה, הבדידות שתמיד שם כשאת צריכה,
נוטשת אותך בלי שום אזהרה.