כשאני חושבת עליך זה כבר לא כואב
אני חושבת ש-בערך, התאחה לי הלב.
כל-כך הרבה הספקתי להגשים פה בדרך
אני חושבת שהתגברתי. בערך. בערך.
ידיים מלטפות אותי והן עושות לי טוב
אני כל-כך מתגעגעת להרגיש, לאהוב
וכשהעיניים שלי אדומות אני מאשימה את האבק
כי אלו לא הזיכרונות. טוב, בערך. זה לא מדויק.
יש רגעים בהם כל-כך מתחשק לי חיבוק
אבל זה לא בגללך. כלומר, בערך. לא בדיוק.
כשהגעגועים תוקפים אותי אני מיד מכחישה
כי זה לא שאני מתגעגעת אליך - אני מתגעגעת לתחושה.
אני מתגעגעת לגוף שתמיד ירגיש נחשק
אבל זה לא אליך שאני מתגעגעת. בערך. לא מדויק.
אני מתגעגעת לעיניים שבעיניהן אני שקופה
ודרכן אני תמיד אהיה הכי יפה.
גם אצלך הכול רק בערך ואין בך שלמות?
כמו ילדה אני מפחדת. האם לב יכול למות?
איך נגמרה לנו האהבה, כך, בבת אחת...
ומאז הכול בערך. רק בערך. רק כמעט.
01.07.06 |
