קווים אדומים שאין לי סמכות
להתל בהם
כלניות
שמסרבות
לחשוף את דם כותרותיהן
בראש החדשות
קווים ונקודות
חתומים בחן
יופיין
הכבוש.
הטבע הפלאי הזה השופך את דמי.
המופקר בחוצות,
הפורח בשדות,
הפועם אחת לעונה.
לעתים רחוקות כלניות מרשות לעצמן להיסחף ברוח כמוני
מרוטות מפרש טרופות כספינה
דרוכות למדרס רגל
נטויות גו ממשא טל הליל הנכבד
לעתים רחוקות הן חושבות גם
עליי
תשוש העיניים, כבד הפה, נטול השנים, המצפה
להפוגת הצהרים
לקווים חדשים של אור
שתשלח אליי השמש ממרכז היקום
אז אפרוש בשקט
לכדי נקודה מתרחקת
אדומה עד כאב
עד לעונתה
הבאה.
(נכתב לעת פריחת הכלניות - בארי, חורף 2007) |
