הודעותייך מרגשות אותי כל פעם מחדש
אך כשנזכר במועד פגישתנו ההולך וקרב,
הן מחווירות ביחס לצבע העוטה את פניי.

בפעם הראשונה בחיי אני חש,
מלבד מחשבות על גוף,
גם געגוע עמוק למשהו שנמצא בהישג ידי
וזה, חמודה, הישג רציני.

עטפתי אותך בכוח בלילה ההוא
אך לא השכלתי להבין שאת היא זו
המחזיקה אותי.

יחס, יחסים, גופים, כוחות.

סיפרתי לך פעם שהתעמקתי במדעי הטבע
לפני שטבעתי בעינייך
והיום לא זכרתי את חוקי המשיכה הבסיסיים:
גוף מושך גוף מושך גוף,
אפילו ענוג כשלך.




לפז - זה בזכותך... תודה.