24.9.03

ואת ניצבת מול חלון
כשבמרום ירח
משקיף אל חלונך
באור הולם.
מתחת עץ אלון
עלה אחד פורח
נדמה אף דמיונך
כעת חולם.

דממת הלילה מצרצרת
אוזנך כבר נימולה
שקט לך כאן מדי
וזו לא את.
כוכב נופל, את מוותרת
את אומרת את חולה
אולי כדאי
אך זה מדי מעט.

ודמעות משתי עינייך
נוזלות על פרצופך
רק כוכב והירח
אותך שומעים.
נפרשות כאן לפנייך
שתי דרכים אל מול נופך
חיוך אורח
כמו שאורחים באים.

בראש מעיינייך
לשמר את חיוכך
למחזר את רגעייך
הקסומים.
ושוב דמעות בשתי עינייך
ושאלות על כמה, איך
כאבי מילותייך
נאלמים.

ואת ניצבת מול חלון
כשבמרום ירח
משקיף כמגושם
רואה דרכך.
בחדרך תקתוק שעון
והחלום שוב בורח
כי הוא כבר לא שם
בשבילך.