כשיעבור זעם
והארץ תשקוט
כבר לא תהיי כאן
לחלוף על פניי
וחיוכך לא יתנוסס לנגד עיניי
צחוקך אמנם עדיין יישמע למרחוק
אך ייבלע בין כתליה של עיר הקודש, מקום משכנך
בטח אחשוב כי:
"רוח צלחת עליי חודשים מספר
ועשית אותי למאושר באדם
אינך עוד"
ואני כאן כפוף וכנוע מסתודד בין אלפי פרצופים
זרים, מנוכרים, לא מרטיטים
הידיעה הזאת שהתחושה הממכרת שבנוכחותך
לא תהא עוד מנת חלקי
ולא אדע אותך יותר עד ליום בו אנפח נשמתי
תחרב את שרידי האנושיות שעוד נותרו בי לתמיד

עוד בטרם תזדקק ליונה שתתור את הארץ
אתה חוזה את הפארסה ויודע
כ"כ יודע
שהיא תתרחש