|
מפסלת נשמתי
בין נופים ואנשים
רגישה ומרדנית
חלומות משונים
מעורבבים בי
ויוצרים ממשות.
כצמח משורג
מעמיקה שורשיי
ושיריי חשופים
על אם הדרך
רעננים בין דפי הזמן
רוחות בם נושבות
ניגלות לעובר אורח. |
|
|
משפט אחרון לפני
המוות:
"אני לא עגבניה,
תוריד את
הסכין"
זהו, גמרתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.