Niron Vaksman נירון וקסמן / הקוסם

זהו סיפור על קוסם.
לא קוסם במובן המקובל של המלה, לא הודיני, גם לא הארי פוטר,
אלא קוסם מזן אחר. מכשף האנרגיות והאירועים; האיש שהצליח לפענח
את קוד ההתרחשויות ביקום- זה שכמו היה אלוהים, השכיל לשנות
סדרי עולם, לבלבל עבר הווה ועתיד, ולהנביט באתמול את הנזרע
היום מתוך התמקדות במחר.

שנים של טיפולים פסיכולוגיים, סדנאות מודעות למיניהן, ניתוחים
אנליטיים של מצבו,
התבוססות אין סופית בתוך קרביו, כואבת וחסרת תכלה, הביאוהו
לאפיסת כוחות כמעט.
קופא על שמריו, נשימתו כבדה, ניצוצו מועם, תמצית כוחו מדוללת,
רוחו נחבאת.
כך העביר את ימיו בבדידות, עובד בעבודות מזדמנות, קשה יום.
מעולם לא חווה מגע של אישה ולא התבסם מריחה; מעולם לא יצא
למסיבה, פשוט כי לא היה לו עם מי;
מעולם לא קרע בחדווה את התווית מעל גבי חולצה חדשה; מעולם לא
ידע עוד הרבה דברים שכה
התאווה להם.

לאמיתו של דבר - אין הדבר מדויק לחלוטין: נכון, כי לעולם לא
ידע כל אלה בעולמו הפיסי המוחשי,
אך את כל שביקש ידע בעולם הדמיון האלטרנטיבי אשר רקם לעצמו.
היה זה עולם פנטסטי וחסר גבולות.
עולם פראי, קסום, מתריס, עולם של תשוקה, של חברים, של שפע, של
עוצמה.
הוא גר בדירת פנטהאוז מרווחת ומאובזרת היטב, הטובלת מכל עבריה
בירוק רענן, ולא בדירתו האמיתית
הדחוקה, שהייתה שקועה עד צווארה בצחנת ביוב מבחילה, שברזיה
החלודים משפיכים מים בגוון חום-אפרפר - טעמם כמי אשפתות,
ומעליה ניצב סורר ענן ערפל אימתני מאובק ומחניק.
מאותו פנטהאוז חלומי יצא במכוניתו החדישה ל"מסעות כיבוש" ברחבי
העיר, פוקד את המסיבות הנחשבות בעיר יחד עם שלל חבריו הנרגשים
והמשתאים בכל פעם מחדש כיצד הוא מצליח לחזור לבסיס האם המפואר
ובאמתחתו אחת מהדוגמניות השוות בעיר, מתעלם בהפגנתיות ממחאות
השכנים המבועתים מעוד לילה לבן של גניחות קולניות מעבר לקיר.

אבל כל זה לא היה אלא בדמיונו משולל הרסן, שאמנם היווה לדידו
מעין נחמה פעוטה לחייו העלובים והשחונים, אך לא יכול היה להיות
מעבר לכך.
שגרת יומו האפורה המשיכה להזדחל בעצלתיים, וכנחש מתפתל השתחלה
עקלקלות אל תוך נקיקי נשמתו האפלים.

עד שיום אחד קרה דבר. רגע קסום, שבו שברי מחשבות, רסיסים של
ידע שנצבר שנים, מתאחים ונצרפים ברגע נתון אחד לגביש מוצק של
הבנה, כה צרופה ובהירה עד לכדי סוג של הארה החוצה את חיי בעליה
בר המזל( ולעיתים אף את חיי רבים אחרים) לשניים: אלו שלפניה,
ואלו שבעקבותיה.
כך, מן הסתם, גילה אדיסון את החשמל, בל את הטלפון, ופרויד את
הפסיכולוגיה המודרנית.

בצהרי אחד הימים הארוכים חסרי התוחלת, בעודו מדמדם בין ערות
לחלום, החלו הומים במוחו בערבוביה חסרת שליטה הדים של קולות,
צללי תמונות ושברי זכרונות: איך באותה סדנה ("כיצד להצליח עם
בחורות") קבל אחד המשתתפים בדמעות שטופות רחמים עצמיים, על כך
שדרכו אינה צולחת עם נשים עקב חוסר בטחונו העצמי, וכיצד הנחה
אותו אחד המדריכים לבצע הדמיה של תחושת הבטחון שיחוש במידה
ויכבוש את לבותיהן של אותן נשים; תכנית טלויזיה עלומה באחד
מערוצי המדע האזוטריים
ומשפטו של הקריין, שכמו נחקק בתוכו באותו רגע, ש- "הצלחה
מביאה שמחה, ושמחה מביאה הצלחה";
משפט שקרא שלא מדעת באחד הירחונים הכופים עצמם על הממתינים
ארוכות לרופא: "תחוש בלבך נצחון- וניצחת; תחוש מובס- ותנחל
מפלה".

כל אלו ועוד ערבלו במוחו המתוזז, כמעין עיסה דביקה, אמורפית,
שפתע לובשת צורה ומתמחשת באחת. הוא החל למלמל כמו מתוך חלום:
עבר, הווה, עתיד, עבר, הווה, עתיד- מעביר את שלושת המילים הללו
שוב ושוב אל מול עיניו, עד שהחל לשנות את סדרם, מותח קו דמיוני
בין ההווה לעתיד, ומשם לעבר. כך עשה עד שגרם למילים להתארגן
מחדש, וכחיילים ממושמעים, לחלוף על פניו בסדר הבא:הווה, עבר,
עתיד. "ראשיתו של דבר באחריתו- אחריתו בראשיתו", כמו נשתל
על-כורחו משפט זה בתוכו מסרב להרפות עד שנטחן עד דק, ואז הוא
התעורר.

נרגש, הלום משהו, רוטט וגועש- הוא ידע. כבחרדת קודש ניגש ישר
למלאכה. הוא הבין, כי הצלחתו תלויה ביכולתו ללכוד בנפשו את
התוצאה האנרגטית הצפויה של האירועים, כדי להנשיבם מלכתחילה אל
תוך חייו. הוא שכב במיטתו פשוק רגלים, פרוס ידיים, ותוך שילוב
של מדיטציה ודמיון מודרך, נרגע, והחל לדמיין. כאדם שהמחסור
במין ובתשוקה העסיקו במהלך רוב שעות היום, התמקד כצפוי בתחום
חשוך זה.
העולם האלטרנטיבי הדמיוני שטווה לעצמו כל ימי חייו, כמו הכשירו
למשימה זו- משימת חייו.
והוא החל לדמיין: הנה היא הבלונדינית המצודדת אשר ראה היום
ברחוב פוקדת את מיטתו;
הלמות הרשרוש המעודן של הג'ינס הצמוד שגופה השיל מעליו בפגישתו
עם רצפת חדרו; ניחוחה, מגע עורה, פטמות שדיה המוגדלות זוהרות
בחום בוהק, שיער ערוותה הלחה- גזור דק דק לכדי משולש מסנוור,
הנבקע ומפולח במזיגה של עדינות ועוצמה ע"י איברו הזקוף הנרגש;
ישבנה העגלגל המשיי חפון בבטחה בין כפות ידיו העולצות.

בניגוד לדמיונות דומים בעברו, ידע הקוסם כי הפעם דמיונו אינו
המטרה, וחיש עבר לשלב הבא: הוא הניח לתמונות לחלחל בתוכו,
לערבל את קרביו, וניסה ללכוד את התחושה שהן מותירות בו, לאפשר
לכולו להטבע בחותמן, לאדוות הדמיון לשטוף את ליבתו, עד שלא
יכול עוד להבדיל בין מציאות לדמיון, והאנרגיות שזרמו בו- אחת
היא להן אם נולדו מהזיה או שמא מאמת מוצקה. הוא חש מרומם,
נלהב, נישא. אקסטזה של גבר מנצח שאך זה עתה כבש מצודה נשית
מבוצרת. כך בדיוק היה חש לו אכן במציאות היתה בחורה כזו
מפורקדת במיטתו, מנסה לאושש מעט את כוחותיה לאחר משגל סוער.
ואז באחת סילק כל זכר לדמיון, כקיר עטור תמונות שפשט פתע את
כולן, ונותר ערום- כך נותר עם תחושותיו בלבד, מזוקק ומתומצת.
הוא גדש עצמו עד תום באנרגיות הללו, רוחץ בהן בנדיבות, מתפלש
בהן כילד שובב בארגז חול, והצליח לשמר אותן בתוכו למשך דקה
שלמה.

בימים הבאים המשיך ופיתח את הטכניקות שלו לדרגת אומנות ממש.
מאות בחורות שונות בגילאים שונים, בגזרות שונות ובשלל גוונים
חלפו במיטתו במסע יצרים קסום, שלאחריו עלה בידו ללכוד בחובו את
האנרגיה המתלווה לאירועים אלו, את הלך הרוח המשולהב - תוצאתם
המנטלית הבלתי נמנעת של הרפתקאות העגבים אותן חווה, לו אך קרמו
עור וגידים במציאות חייו.

מומחיותו גברה עד למידה שהצליח לאחוז בתחושות הללו למשל חצי
שעה תמימה! ולא רק זאת- לדרגת אומן שכזו הגיע, עד שיכול היה
להסתובב לתומו ברחוב או לעסוק בכל עיסוק אחר כחלק משיגרת יומו,
וכבמטה קסם, כמו לפי פקודה או לחיצת כפתור טמיר בגופו, להתמיר
עצמו באחת לגבר גאה ומסופק, שאך זה עתה כבש בסערה את אחת
ממושאי תאוותם של כל גבר מצוי.

אבל עדיין דבר לא זע, מאום לא התרגש בחייו האמיתיים. שבועיים
ארוכים בהם לא חדל, כמתוך תחושת שליחות עמוקה, כתינוק הלומד את
מילותיו הראשונות, להתמחות יותר ויותר בשפה החדשה שזה עתה למד-
שפת הקוסמים האנרגטיים, או כפי שנהג לכנותה בינו לבין עצמו-
"אנרגיה מדוברת".
וכבר כמעט שעמד לאמר נואש, מותש משהו מהאימונים המפרכים,
התלהבותו הראשונית הולכת ופגה ככל שהעולם מקשה עורפו ומסרב
בעקשנות להכיר בקסמיו, ומציאות חייו נטועה סוררת ויציבה
במקומה.
כל זאת עד אותו יום הזוי שבו נחרץ דבר ביקום, שערי שמים נפתחו
בקול מטח גדול, וענני תשוקה מתקהלים מעליו, שוטפים את חייו
במבול של בחורות מתאוות, שפתותיהן כמהות וזועקות מלה אחת בלבד-
את שמו שלו.

באותו יום חזר כהרגלו מותש ומובס מעוד יום עבודה מפרך ואפור.
בעודו נכנס אל תוך הכוך המוזנח שלו, הבחין במנקה האפריקאית
עומלת כל עוד נפשה בה בקרצוף עצבני חסר תוחלת של רצפת הביבים
המזוהמת שלו, ונזכר כי הגיע היום בחודש שבו יכול היה בדוחק
להרשות לעצמו ולכיסיו הריקים לשלם לבעלת מקצוע שתנסה להפיח מעט
רוח חיים בצחנת הביאושים הנקראת ביתו.
וכבר עמד להושיט ידו לארנקו הרזה, ואת מה שקרה לאחר מכן יזכור
אך במעורפל:

שפתיים נפוחות, שוקקות, שואבות באכזריות מתוקה את שפתיו הדקות
המופתעות שלו; זוג שדיים אימתני נמחץ אל מול פניו, נשימתו
מתבסמת כולה בהררי נשיות מחורמנת; ישבן שחום, מלא, מבקע עצמו
שוב ושוב על גבי גבריותו המתפקעת; ציפורני חתול אדומות חדות
שורטות וחורכות בבשרו הכחוש, כמבקשות עוד ועוד, מסמנות בו את
חותם גבריותו החדשה שאך זה עתה נולדה.

כשעזבה המנקה מחויכת ומסופקת, קפא פתע על מקומו, עוצם את
עיניו, מתמסר כולו לאנרגיה הרוטטת פנימה - אותה אנרגיה שהצליח
ליצור בחייו עובר להתרחשויות עצמן, אלא שכעת בפעם הראשונה חבקה
עבר ממשי, מוחשי בדמות בחורה אמיתית, כהת עור, המתנה עימו
אהבים בתוך ביתו.
כשפקח את עיניו, לאחר שעה ארוכה, כבר ידע כי מכאן והלאה חייו
עומדים להשתנות.

וחייו אכן השתנו.
כמו נפרץ הסכר, וסילוני תשוקה מפכים שוטפים את חייו - נשים
נפלו לרגליו. תחילה בטפטופים קצובים, מהוססים משהו - נשים בכל
רחבי העיר בחנו בתמהון מהול בסקרנות את הבחור החדש מבחינתן,
אותו בחור בלתי מושך בעליל אשר משום מה קסמו הילך עליהן מבלי
שהבינו את פשר הדבר,
עד מהרה הפכו הטפטופים למבול של ממש: די היה לו בטיול חטוף כדי
להפיל ברשתו, ולעטר את מיטתו במגוון בחורות מכושפות, פסוקות
רגלים נרגשות, מרעידות את כתלי ביתו בתשוקה זועקת, מבשמות את
האויר שמסביבו בניחוחות פיתוי חריפים כל כך, עד למידה שהסעירו
אף את חושיהם של זוג התתרנים הקשיש שבקומה למטה, אשר החלו
להזדווג בתאווה כצמד שפנים צעירים, כפי שלא עשו מאז ליל
כלולותיהם.

וכך התנהלו חייו מנקודה זו - כחייו של ילד בחנות צעצועים שאינו
יכול להפסיק לשחק.
כל חוויה מינית אשר גבר מצוי מסוגל להעלות על דעתו, הוגשמה
במלואה בחייו. משחומות עד צחורות, מבתולות צעירות עד נשים
בשלות בגיל העמידה, מניצני שדיים מפזזים בחדווה עד מפלצות חזה
מכבידות על נשימתו, מישבני אגס קלילים ומעוצבים עד ישבני ענק
בולעים בשקיקה את איברו - כמצעד צבעוני, ביזארי משהו, כמו לפי
תור, ולפעמים אף במעין בלילת איברים מרהיבת עין - התפרקדו אלו
על מצעיו המסופקים שמיאנו לדעת שובע.
שכניו קשי היום, אשר מזה זמן רב לא ידעו טעמה של שינה ערבה,
מביטים נבוכים ופעורי עינים בתופעה המוזרה הפוקדת את חלונם,
בבחור המוזנח , מחוטט פנים, אשר מכשף אל מעונו את כל בנות
העיר, עירומות ונרגשות.
כאותן בנות, גם הם לא ידעו דבר על קוסם האנרגיות , אשר כרב-אמן
מיומן, טווה את מציאות חייו בחוטי מאווייו הכמוסים.
עד שאמר די -

חודשים, בהם עלה על גדותיו הפיצוי על אותן שנים ארוכות
ושחונות, בהם מעינות תשוקתו רוו צמאונם עד ללא די, וכעת - גמר
בלבו לעבור לשלב הבא: התמרה של מצבו הכספי הרעוע.

כאדם אביון שכיסיו מחוררים, פת לחמו עבשה ומעונו דל - שיווע
לטבול עד צווארו במפלי השפע המבעבעים, אשר דמה לעצמו תמיד
שכולם מלבדו טועמים תדירות ממימיהם הזהובים, ובנחישות בוטחת ,
כשל מי שכבר חווה עד תום כוחותיו, ניגש למלאכת הקודש.

ושוב התפרקד על מיטתו, ידיו ורגליו מפוסקות קמעה, אפוף ברוגע
מוחלט מתוכו מזמן אליו את דמיונות השפע והזהב, מתמסר להם, מניח
להם להרעיד הוויתו כולה, ואז - משילם מעליו נחרצות, נותר ערום
ומזוקק עם האנרגיות בלבד, אנרגיות קסומות אך כסילות, שאחת היא
להן אם נוצרו כתוצאה מהזיה או אמת מוצקה.
וכך התנהל בעולם ביומיים הבאים, מרצד בהילה אנרגטית כאדם שאך
זה עתה התבשר על זכיתו במליונים, או שמא ככורה פחם שבע מרורים
שפתע נגלה בפניו מכרה זהב.
יומיים בלבד, מכיוון שהעולם מיהר הפעם להגיב לקוסם האנרגיות
המיומן.
הודעה לקונית במכתב רשום על איזושהי דודה עלומה מקנדה, שכל
אשר עלה בעל דל שפתיה הגוועות טרם החזירה נשמתה לבורא היה
שמו בלבד - שאר בשרה היחיד.

עשרה מליון דולר! - זהו הסכום שהתווסף לחשבונו, מותיר את פקידי
הבנק , זעופי הפנים בימים שבשגרה, המומים, רטוטי שפתיים
נרגשות, מלחשות לעברו דברי מתק וחנופה אין קץ.
עד מהרה מצא עצמו קוסם האנרגיות בפנטהאוז מפואר בקומה ה-74 של
גורד השחקים הגבוה והחדיש במזרח התיכון, מכוניתו הנוצצת מעוורת
עיניהם של עוברי האורח המשתאים, והבזקי הזהב אשר ניתזים מעורקי
ישותו, חודרים אף מבעד לעננים, מאלצים שורת מלאכים נבוכה לגרד
בפדחתם בתמיהה בנסיון נואש כמעט להבין את פשר התופעה המוזרה אי
שם בכדור הארץ הרחוק.

אם כן - מין היה לו בשפע, ברק היהלומים מעטר את חייו, והפיסה
היחידה שחסרה לו כדי להשלים את תצרף חייו הזוהרים, ולהגשים
במלואו את העולם הפנטסטי שטווה לעצמו בדמיונו - היתה מספר
חברים נאמנים , מעין פמליה מעריצה ומתפעמת, שתלווה את שלל
מסעות כיבושיו מרהיבי העין.
חיש ניגש למלאכה, והתוצאות לא בוששו להגיע....

והקוסם הזה חי בפנטהאוז חלומי אשר תפקד כבסיס האם שלו ממנו יצא
למפגני ראווה ברחבי העיר, פוקד את המסיבות הכי נחשבות ביחד עם
שלל חבריו המשתאים כל פעם מחדש כיצד הוא מצליח לחזור לבסיס האם
המפואר ובאמתחתו אחת מהדוגמניות השוות בעיר, מתעלם בהפגנתיות
ממחאות השכנים המבועתים מעוד לילה לבן של גניחות קולניות מעבר
לקיר.

וכך התנהלו חייו במשך שנים.
שמו יצא לפניו בארץ כולה, הונו תפח מיום ליום, ונשים וגברים
כאחד נפלו לרגליו בנסיון נואש אך חסר לאות ליטול חלק בהוויה
האלוהית במרכזה הוא ניצב.

עד שיום אחד חש שמשהו חסר.
מה בדיוק - טרם ידע.
מעין תחושת אי נוחות שמתפתלת הלוך וחזור בטבור בטנו, עקצוץ
מעיק מעיב על שגרת יומו הזוהרת, מאפלה בוערת אוכלת בבשרו,
מאימת בדבקות על מסע נצחונו המרהיב.
ימים הסתובב מבולבל ונבוך, תחושת ריקנות צובטת בישותו
המסנוורת, מסרב להתנחם בזרי התהילה המרפדים את צעדיו - עד
שפתאום הבין.
אהבה - זה מה שבקש לבבו, שסרב להתרשם ממצעדי ההוד וההדר אשר
מלאו את ימיו, ונותר בודד ודווי כמו לפני שנים, משווע וזועק
לדבר אחד בלבד.

חיש ניגש למלאכה, סמוך ובטוח כי מיומנותו הגבוהה באנרגיה
מדוברת לא תאכזבו גם הפעם, ועד מהרה אהבת אמת טהורה תאיר את
דרכה אל תוך חייו החשוכים.

והנה הוא שוב מפורקד על מיטתו פסוק ידים ורגלים, מנסה לדמיין
את האנרגיות המופלאות - תוצאתה הבלתי נמנעת של אהבת אמת, מבסם
הוויתו בהן, רותם את כל חושיו ודמיונו, כשעל פניו חיוך נצחון
רחב כשל מי שיודע שאין דבר שיוכל לעמוד בדרכו.
רק לאחר כשעה ארוכה, כשפקח את עיניו, חבול ומותש מנסיונות
עקרים לכשף את אנרגיות האהבה אל תוך חייו - הבין את גודל
אסונו.
דמיונו עמל ועמל:
הנה הוא אל מול אהובתו מקרבים שפתותיהם הכמהות לעבר הרגע
הנכסף של הנשיקה הראשונה; והנה שניהם ברגע קסום של וידוי הדדי
על אהבתם; המדרכה הלוהטת ברחוב מגוריו מתפנקת מפסיעותיו
העולזות והקלילות של מי שמשובה ממלאת את ליבו, בטרם יעלה אל
ביתו אלי מפגש עם אהבתו הגדולה - שום דבר. כל מאמציו לא העלו
דבר מלבד תחושת חוסר אונים מתפשטת בגופו, חש ככסיל המנסה לשווא
להבקיע חומה בצורה בעזרת ראשו החבול המדמם.

אך לא די בכשלון בודד כדי לרפות את ידיו הנחושות של אדם
כקוסם.
הכמיהה לאהבה בערה בכל אחת מעצמותיו החסרות, והוא ידע כי חייו
מעתה, זוהרים ככל שיהיו, לא ידעו כל משמעות בלעדיה.
למחרת כינס בביתו מקצת מחבריו הרבים - אלו שידע בבטחה כי נפל
בחלקם לטעום את טעם האהבה.
אחד אחד עבר ביניהם, שואל, מתחקר, רושם: איך, למען השם, מרגישה
אהבה?
התשובה בכל המקרים היתה אחידה וזהה עד כאב:
לא ניתן לדמיין אהבה, לא ניתן לתאר אהבה, לא ניתן להמחיש אהבה.

רק כשהאהבה נקרית בדרכך פתע גואה בקרבך תחושת התעלות אמורפית,
תחושה חמקמקה, משטה, שאינה ניתנת להגדרה, תחושה משונה שרק
החווה אותה יודע בלבו - זוהי אהבה.

והקוסם לא ידע את נפשו.
קופא על שמריו, נשימתו כבדה, חיוכו מתנצל, ניצוצו מועם, תמצית
כוחו מדוללת, רוחו נחבאת.
כך סבב בעולם, מר וחשוך, עד שבצר לו פנה למפלט האחרון שיכול
היה להעלות על דעתו הקודרת.

ובאותה תקופה יצא למרחוק שמעו של רב מקובל קשיש אשר הילך
בקסמיו על תושבי הארץ בתבונתו הרבה, בכוחותיו המאגים ובניסים
הרבים אשר יצר בחייהם של מתי המעט אשר עלה בידיהם העולצות
להידחק בלוח הזמנים העמוס שלו.
הקוסם התשוש, אשר סירב לאבד רגע נוסף מחייו חשוכי האהבה, הפעיל
חיש את קשריו הרבים, ועד מהרה קבע פגישה עם הרב החכם והנכסף.

זקן מדובלל לבן וארוך, עינים קטנות מתרוצצות אנה ואנה
בארובותיהן, בוחנות ומאבחנות בתבונה אין קץ, וקיר לבן וחשוף,
מלבד מקטע בודד עטור במכתבי תודה ממוסגרים ונרגשים עד דמעות
מאלו אשר המקובל הזקן השיב להם את חייהם בחזרה.
חדווה וציפיה מתוקה גדשו בבטנו של הקוסם לנוכח התפאורה
המעודדת.

שעה ארוכה גולל באזני הרב את סיפור חייו:
כיצד העביר את ימיו מדשדש כולו בסחי ורפש, הוויתו כהוויתם של
אנשי האשפתות החשוכים ביותר; וכיצד יום אחד פענח את קוד
ההתרחשויות ביקום, והחל לצבור את מיומנותו הגבוהה ב- "אנרגיה
מדוברת" ; וכיצד הומטרו עליו משמים מטרים שופעים של תשוקה, שפע
וחברים; וכיצד קצה נפשו בכל זה, ושפתיו העקרות ממלמלות מלה אחת
בלבד: אהבה, אלא שהפעם ידיו קצרות , קסמיו חלושים, והנה הוא
יושב מול כבוד הרב, זועק לעזרתו.
והרב המקובל מקשיב בענין, עיניו המצומצמות נסכרות ונפקחות
חליפין, מלוות בהנהונים והמהומים כשל אדם מכובד, מרובה דעת
ונסיון, אשר הנה כבר יופקו משפתיו פניני החוכמה אשר יביאו מזור
למכאוביו של הקוסם.
עיניו הדומעות של הקוסם, תולות מבטן בכיליון וערגה בפני הרב,
כשל הנידון למוות הניצב אל מול האדם היחיד שביכולתו להעניק לו
חנינה, סימנו את סיום דבריו, ואפשרו לחכם הישיש לפתוח פיו
בתשובה:

" אזני אינן ערלות לזעקתך, ליבי אינו עומד מנגד לנוכח יגונך,
אולם לדאבוני אף בינתם של אלפים שכמותי לא תשכיל להושיע את
נפשך הדוויה.
אומרים, שכשאלוהים ברא את העולם, מלאכתו החלה בבריאת השמש,
הירח והכוכבים. לאחר מכן ברא את היום ואת הלילה, את החי, הצומח
והדומם, ופנה לעיסוקיו האחרים. את שאר מלאכת הבריאה הפקיד
בידיהם הנאמנות של שליחיו - המלאכים. אלו ניגשו במרץ לעבודתם,
ובראו את השמחה, את הצער, את האומץ ואת הפחד, המשיכו ביצירת
התשוקה והשפע, וכן הלאה, עד שתמה מלאכתם והעולם נגדש בשלל קשת
הרגשות האנושיים האפשריים.
רק דבר אחד לא יכלו המלאכים לברוא בעצמם - אהבה.
לכך נדרשה הנגיעה הסופית והקסומה של הגדול מכולם, וכך צבע
הבורא הכל יכול את היקום האדיר אך הבוהק בחוורונו, בצבעיה
העזים של האהבה.

על כן, ידידי הקוסם, חוששני כי איני בעל בשורה: אכן פי פעור,
גבי שחוח בכניעה לנוכח כשפיך כי רבים, ומגיך האדירים, אך גדול
ככל שתהיה, רק בידי אלוהים הכח לברוא אהבה, ולא בכדי מכונה
הקדוש ברוך הוא גם כ- "בוחן כליות ולב".
אמת מידה אחת לו, אבן בוחן בודדה מנחה את הגדול מכולם בבואו
לבחור את מי להאיר באור האהבה, ומי יישפט לעלטת הבדידות: קיומו
של לב אוהב.
נכון, כי השכלת בבינתך העמוקה להביא אל תוך חייך שפע, מין
וחברים, אך לא תצליח לזכות בנס האהבה. לבך נותר קשה, מריר
ומיותם, וככל שכישפת את קליפת חייך החיצונית בצבעים זורחים -
ליבתך עדיין מואפלת, ושמש האהבה לא תזרח בה."

וכך עזב הקוסם, מר ומרוקן, את בית הרב, נפשו צוללת מטה, ובלבו
כבר גמלה ההחלטה.
באותו הערב כבר היה מפורקד במיטתו, פסוק ידיים ורגלים, והחל
לדמיין...

נהג המשאית לא הבין איזה שד נכנס בו פתאום, וגרם לו לסטות
מדרכו ולרמוס את הולך הרגל המסכן אשר צעד לו בבטחה על המדרכה.

אף שנים לאחר מכן, עת ישחזר את הזוועה, תעלה בזכרונו אותה
תמונה, דיוקן פניו של הקוסם חלקיק שניה טרם פגש את גלגלי
המשאית: ארשת שלווה, מקבלת, כאילו יצא לדרכו בבקרו של יום,
נכון, מוכן ומצפה למותו שלו.

- יעלי, יעלי.. את איתי?
- כן, פשוט נרדמתי לתוך הסיפור, אבל אני חושבת שקלטתי את
המסר...
- את מבינה יעלי, לא סתם בחרתי לספר לך את סיפור האגדה הקסום
הזה.. אני רואה בך לא רק כלקוחה, אלא גם כחברה.
באת אלי היום במטרה להניע תביעת גירושין, ואם זהו אכן רצונך
אעשה הכל כדי לסייע לך.
אבל בתור חברה, אני חייבת לומר לך: זוגות רבים חלפו במשרדי
במרוצת השנים. לרובם בעיות דומות לשלכם: המין אינו מספק, המצב
הכלכלי רעוע, אין מסגרת חברתית משותפת. ההבדל היחיד הוא שאצלך
ואצל אבי קיימת אהבה טהורה ואמיתית, שאיני רואה כל יום. נכון,
כי אולי תוכלי בעתיד למצוא גבר מושך ממנו, עם חשבון בנק
מנופח, ובעל מיומנויות חברתיות עדיפות, אבל - אל תמהרי לוותר
על החשוב מכל. על הרגש היחידי שאלוהים סרב להפקיד בידי שליחיו
אלא יצר במו ידיו ואינו מאפשר לאף בן תמותה "להערים" אל תוך
חייו: אהבה.

וכשחזרה יעל בערבו של אותו יום לעבר ביתה, מכוניתה הבלויה
מקרטעת דרכה במשובה, ורוחות הסתיו מלטפות בנחיריה - חשה לפתע
את פניה נמרחים חיוך רחב, ואת לבה הומה בהתרגשות, נמלא במעין
תחושה עמומה, שרק עברה הרחוק יכול בדוחק לזכרה: ציפיה מתוקה
אלי פגישה עם אהוב לבה, זה אשר בחר עבורה אלוהים בכבודו
ובעצמו.