|
אֲהוּבִי
אֲנִי גְּרוּעָה בַּמִּכְתָּבִים
הַמִּלִּים מִתְבַּלְבְּלוֹת לִי
בְּרֶגַע הָאֱמֶת
וּבְכָל זֹאת
רָצִיתִי
כָּל כָּךְ רָצִיתִי
לוֹמַר
כְּשֶׁאֲנִי אִתְּךָ, אֲנִי נוֹשֶׁמֶת
אֶת חָלָב ש-ְעָרְךָ
אֶת הָאֵדִים
הַמְּצִיצִים
מִמֵּצַח בָּהִיר
וּכְשֶׁאֵינְךָ לְצִדִּי
אֲנִי מְנַקֶּרֶת
אֶת פְּרוּדוֹת הָרֵיחַ
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בִּמְחִילוֹת אַפִּי
לְהַזְכִּיר
אֶת קִיּוּמְךָ שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק
לְהַפְעִים
לְהָחִישׁ אֶת מִקְצַב הַלֵּב
שֶׁתּוֹאֵם אֶת רַחַשׁ צַעַדְךָ
עַל מִפְתַּן
דַּלְתִּי
3/4/05
נכתב בסדנת ספרות כתרגיל - המשכת משפט פתיחה "אהובי, אני גרועה
במכתבים...".
|
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.