לאחר התגפפות קלה של מספר שניות היא מצווה עליי לבוא מעליה,
מעדיפה את התנוחה המסיונרית. היא תמיד מעדיפה להיות למטה ואני
מתחיל לחלק בראשי את כל הנשים בחיי לאלו שבחרו להיות למטה ואלו
ששאפו למעלה. לא רק בסקס, בכלל. אני ממשיך לחלק את העולם
לחצאים. אנשים טובים ואנשים רעים. אמורפי מדי, אני מתרץ לעצמי,
ואז מחלק את העולם לאנשים שרוצים למות ואנשים שחושבים שהם
חיים, אני מחייך חיוך סתמי כמעט נבוך, מתחמק מלמקם את עצמי
ועובר לחלק את העולם באנשים שמחלקים את העולם לשניים ואנשים
שלא אוהבים הכללות.
כאב חד קוטע לי את המחשבות.
היא חורצת בגבי בציפורניה החדות כסכינים, חריצים ארוכים וטריים
ליד שריטות וצלקות שטרם הגלידו. את הכאב אני שומר בפנים, חורק
שיניים וחושב על צ'יפס.
"שמת קונדום?" היא שואלת ואני מניד בראשי, מבויש, לשלילה.
"טוב", היא אומרת, "אז תגמור בחוץ בבקשה", כמו מורה שנוזפת כעת
בתלמיד שנכנס עם האוכל לכיתה.
אני מזליף עליה כמה טיפות של תשוקה כבויה והיא מביטה בי
באכזבה.
"מה!? זהו?"
"כן", אני מתנצל והיא הודפת אותי קלות מעליה.
"חמודי, תביא לי בינתיים כוס מים מהמטבח".
"כן נשמה טובה שלי", אני אומר וניגש למטבח, למזוג עבורה כוס
מים.
כעבור דקה אני מגיח חזרה לחדר ורואה אותה מכווצת במיטה בסמוך
אל הקיר, נוגעת בעצמה.
"אילן, הו אילן!!!", היא זועקת לעבר התקרה.
אני לא יודע מי זה אילן, אבל אני שותק והולך לשבת על הכסא
בפינה, מביט בה מהצד מסיימת את העבודה.
אני יודע את מקומי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.