[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שב לול
/
צ'יפס

היא שולחת אותי למטה לקנות גרעינים, מאה חמישים גרם שחורים עם
מלח גס, כאלה ששורפים אחרי שעה בלשון כשהעור מתחיל להתקלף. סוג
של מזוכיזם, אני חושב לעצמי, מזוכיזם עם הנאה קטנה בצידו. אני
מזכיר לעצמי שאני נוטה לנהוג באופן דומה ומנסה להדחיק את
המחשבה.
אני חוזר לחשוב על צ'יפס. זה בגלל התוכנית הארורה ההיא של שיאי
גינס, ההיא שהציגו בה את השיאן העולמי בשהייה מתחת למים. שבע
דקות ושלוש עשרה שניות בלי חמצן. או שאולי זה היה שלוש עשרה
דקות ושבע שניות. זה לא ממש משנה. שאלו אותו מה הטריק שלו, על
מה הוא חושב מתחת למים, איך ריבונו של עולם הוא מעביר את
הדקות, שכל אחת מהן מורכבת מנצח, מתחת למים וכל מה ששפתיו
המקומטות הצליחו לדלות היה "אני חושב על צ'יפס". זה נראה לי
תמוה אז. היום זה מסתדר לי יופי. הדבר הבא לפני שמאבדים את
ההכרה הוא בהכרח עצם המחשבה על צ'יפס. אסקפיזם אולטימטיבי
בחסות מקדונלד'ס. בריחה מכל מה שנראה לא הגיוני בעליל לדבר הכי
הגיוני בנמצא. אין דבר ברור, מובן מאליו ואולטימטיבי בעולם
המטורף שלנו מאותם מקלוני תפודים מטוגנים בשמן.





לאחר התגפפות קלה של מספר שניות היא מצווה עליי לבוא מעליה,
מעדיפה את התנוחה המסיונרית. היא תמיד מעדיפה להיות למטה ואני
מתחיל לחלק בראשי את כל הנשים בחיי לאלו שבחרו להיות למטה ואלו
ששאפו למעלה. לא רק בסקס, בכלל. אני ממשיך לחלק את העולם
לחצאים. אנשים טובים ואנשים רעים. אמורפי מדי, אני מתרץ לעצמי,
ואז מחלק את העולם לאנשים שרוצים למות ואנשים שחושבים שהם
חיים, אני מחייך חיוך סתמי כמעט נבוך, מתחמק מלמקם את עצמי
ועובר לחלק את העולם באנשים שמחלקים את העולם לשניים ואנשים
שלא אוהבים הכללות.
כאב חד קוטע לי את המחשבות.

היא חורצת בגבי בציפורניה החדות כסכינים, חריצים ארוכים וטריים
ליד שריטות וצלקות שטרם הגלידו. את הכאב אני שומר בפנים, חורק
שיניים וחושב על צ'יפס.
"שמת קונדום?" היא שואלת ואני מניד בראשי, מבויש, לשלילה.
"טוב", היא אומרת, "אז תגמור בחוץ בבקשה", כמו מורה שנוזפת כעת
בתלמיד שנכנס עם האוכל לכיתה.

אני מזליף עליה כמה טיפות של תשוקה כבויה והיא מביטה בי
באכזבה.
"מה!? זהו?"
"כן", אני מתנצל והיא הודפת אותי קלות מעליה.

"חמודי, תביא לי בינתיים כוס מים מהמטבח".
"כן נשמה טובה שלי", אני אומר וניגש למטבח, למזוג עבורה כוס
מים.
כעבור דקה אני מגיח חזרה לחדר ורואה אותה מכווצת במיטה בסמוך
אל הקיר, נוגעת בעצמה.
"אילן, הו אילן!!!", היא זועקת לעבר התקרה.
אני לא יודע מי זה אילן, אבל אני שותק והולך לשבת על הכסא
בפינה, מביט בה מהצד מסיימת את העבודה.

אני יודע את מקומי.







תודה, דפנה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הגיעו
מים עד


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/8/07 20:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שב לול

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה