3.5.05

אני לא יכולה לשרוט את המחשבות האלה
כי הן שורטות אותי בחזרה
וזה לא משהו שאתה תוכל להבין אי פעם כי אתה
כל-כך חזק, אתה יודע איך לשרוט אותן ככה
שהן לא יחשבו על לחזור בכלל.
אבל תבין, או תנסה להבין, שאני לא יודעת
איך לא-לאבד את עצמי, איך לא-לנסות ללכת על הקצה
כי כזאת אני כפי שאני מכירה את עצמי מאז ומתמיד,
ואני מנסה לשנות הרגלים ישנים ואני מנסה להיות אדם טוב יותר
כלפי עצמי, אבל אל תלחץ עליי ואל תשלה את עצמך שזה יקרה
מהר כל-כך, כי זה לא
הולך לקרות במכה.

אם רק היית יודע אילו מחשבות עוברות לי בראש
אני יודעת בפירוש שהיית בורח. הרי גם אני בורחת מעצמי אז
למה שאחרים לא יברחו ממני? אם הם היו יודעים את האמת, זאת
אומרת.
אני יודעת שאתה יודע גם מבלי שאני אומרת
ואני יודעת שאתה מבין גם מבלי שאני מסבירה
אבל אתה לא מבין עד הסוף ואתה לעולם לא תוכל להבין
כי זה כל-כך מעוות וכל-כך לא נכון ששום לוגיקה לא תוכל
להצדיק את כל מה שמתחולל בי.

כשנהיה לי קר ויש לי צמרמורת אז
אני נזכרת מיד בזיכרונות מפעם וזיכרונות מפעם
לא תמיד עושים לי טוב כי הם מזכירים לי גם
דברים שניסיתי להשכיח ו
דברים שניסיתי להשכיח זה לא כיף לזכור מחדש
ככה מאמצע שומקום כשפתאום הגשם מתחיל לטפטף לו.

המילים עכשיו זולגות ממני כמו הדמעות
שאמנם הספיקו להתייבש כי הן כמוני
נ ע ל מ ו ת
אבל בדיוק כמותן הן זולגות ללא הרף ברגע של חוזקה.
אתה רואה, אני מודה כשאני חזקה. כי אני הרי חזקה.
יש לי רק רגעים של חולשה ורגעים של בכי ורגעים של תסכול
ורגעים של מחשבות מעוותות ורגעים של אי שפיות כי
זה הכול ברגעים, נכון? זה הכול בא והולך, נכון?
זה הכול בר שינוי, נכון? כי אחר-כך יבואו רגעים אחרים, נכון?
אתה הבטחת שהם יבואו, אתה זוכר איך שהבטחת?

מילים מילים מילים וברקע רעש של גלים שמתנפצים על החוף,
ככה המחשבות שלי מסודרות לאחרונה.
אם היית יכול להקשיב אליהן אז זה היה בדיוק כמו להקשיב לצדפים
-
כמו לשמוע מרחוק את הים אבל זה לא בדיוק, זה רק כמעט,
אפילו אני בעצמי לא שומעת אותן עד הסוף, לא שומעת את עצמי עד
הסוף,
לא מקשיבה לעצמי עד הסוף ולא מנסה להקשיב.
רק רצה ורצה ורצה ועושה ועושה ועושה ורוצה להספיק את הכול,
אתה יודע הרי, גם אתה לפעמים ככה.
אז אני
רוצה להספיק לטעום את כל הטעמים ולהריח את כל הריחות ולגעת בכל
האורות המעומעמים האלה
ואני יודעת שאני לא יכולה, אבל כל-כך הרבה יש פה
שאני רוצה לעשות ולחוות ואני לא בטוחה שאני
אספיק כי המחשבות האלה עוצרות בעדי ועוצרות אותי
ולא נותנות לי להיות מה שאני באמת רוצה.

אם תיתן לי יד אז אולי תרגיש איך היא רועדת
כמו שאני רועדת מבפנים, כמו שהלב שלי רועד
כי הוא מפחד, כי אני מפחדת, כי אני כל-כך קטנה
פתאום.

אל תאהב אותי עכשיו.
בבקשה לא.