28.10.03

זוהר היא ילדה יפה. היא גבוהה, היא שחומה, יש לה אש בעיניים,
אבל אש טובה כזו, של אהבה, וחיוך של קסמים; מבט אחד בחיוך שלה
ואתה נשבה. היא כובשת.
זוהר היא ילדה יפה.

זוהר אוהבת להתגלש במגלשה, אפילו שהיא כבר כמעט בת 18.
תמיד כשהיא היתה קטנה היו אומרים לה שהיא ילדה בוגרת, שיש לה
חוכמה שאין להרבה אנשים; חוכמה שלא לומדים בביה"ס ואי אפשר
לקנות במכולת. זוהר האמינה בעצמה והיתה מתגלשת וצוחקת, עד
העננים. היא היתה שואלת את האנשים שלה אם הם יאהבו אותה תמיד,
והיתה דואגת להזכיר שגם היא, גם היא תמיד תאהב.
ילדה בוגרת שמתגלשת במגלשה.

זוהר היום כבר בוגרת, כן. היא עדיין אוהבת ועדיין צוחקת ועדיין
מתגלשת, מתנדנדת, הולכת יד ביד ונהנית לעשות דברים של קטנים
שמשאירים אותה שפויה בעולם הזה.
אבל האנשים של זוהר כבר שכחו שגם לה לפעמים הם צריכים להזכיר
כמה שהם אוהבים אותה, וכמה שהם יאהבו אותה תמיד. כי זוהר
לפעמים שוכחת. אז היא מחייכת וממשיכה להתגלש, ואומרת מילים של
חוכמה, ומקימה אנשים בחזרה על הרגליים, ומציירת פרחים ולבבות
ושמש עם קרניים זוהרות, והאש שלה בעיניים נשארת דולקת גם
כשכולם כבר הלכו לישון, האש מאירה בשקט בלי שאף אחד שם לב.

זוהר היא ילדה יפה, אבל גם לילדות יפות נהיה קשה לפעמים.
החיוך שלהן לא נעלם, והאש לא נעלמת.
רק מבפנים היא דועכת. לאט, אבל מהר. וזה שורף. וזה כואב.
כן, כי גם לילדות יפות נהיה קשה לפעמים.
בשקט. בלי שאף אחד שם לב...