6.4.04

עיני מתכת בוהקות
בתוך חלל זדוני.
ציפורי השמים שותקות,
והדממה מחריבה
את יגוני.

אפלולית החושך
בימי חורף הזויים,
תפילות האושר
מחברות לבבות חצויים.

ידיים טמאות
מלוכלכות ממעשי האתמול
ואפילו דמעות
לא יוכלו
למחול.

אינך יכולה
להביט בהשתקפותך
שצדת אתמול ביער,
ואף מילה
לא תחזיר אהבתך
שנחתכה
בתער.

ובלית ברירה
את
תחפשי אחר אובדן
טרי
שבו תוכלי להיאחז.

עוד מיתר
נקרע
ומתבזבז.

שירים מימי גשם
נושנים
מתדפקים על דלתך,
מתעקשים להזכיר לך
את אותו אחד
ששדד לך את
לבך.

שדים צורחים בשקט מופתי
"אתם לא, אתם לא, לא תיקחו אותי"
את מחייכת חיוך של טירוף
פורשת כנפיים
ולומדת לעוף.