איזה קיצי זו, מתוקה שלי.
איך היא אומרת לי שנמאס לה מגע כל שהוא?
קודם כל היא מלקקת לי את כף היד הפנימית.
ואז נושכת קלות אפילו לא נשיכה אלא רק "כאילו",
כדי להבהיר לי שלא נעים לה הליטוף.
לידיעתכם היא סנובית, אסור לגעת בה, רק אם היא מבקשת.
אז היא לא תתקוף ותשרוט,
היא קודם כל תלקק, להראות לי
שהיא אוהבת אותי ומזהה אותי
ואז תעשה תנועה של נשיכה
כדי להבהיר לי "די".

וכשהיא רוצה משהו,
היא תסתובב סביבי
ואז תרוץ עם זנב למעלה
למקום של האוכל או השירותים שלה,
תעמוד על החפץ וכך אדע אם אוכל רוצה
או שאנקה את השירותים שלה
(אני מוציאה עם כף מיוחדת את הגושים
שהצטברו מההפרשות שלה.
הם עטופים בחול המיוחד. זה לא מגעיל).

היא אוהבת מים לא רק מהכלי שלה.
כשאני במקלחת או עומדת שם,
היא נכנסת לאמבטיה ו"מתקלחת"
מחכה שאפתח את הברז שתוכל לשתות מה"שלולית".
אבל אם נשארת לה הפרשה בטוסיק
ואני צריכה לשטוף אותה בעדינות,
היא מייללת כמו תינוק וחזק.
אבל היא יודעת שאין ברירה.
היא לא נושכת,
היא רק מייללת. לפעמים מנסה לברוח.
אבל היא מבינה שזה לנקיונה היא.

וכשהיא עושה משהו שאני לא מרשה
כמו לסחוב עצם משקית הזבל,
או ללקק בשר קפוא שנמצא על השיש,
היא עושה מה שאסור,
אבל מיד מייללת, כי היא יודעת שאסור.
איך אני אוהבת אותה.

כשאני במיטה שלי, היא באה בקפיצה,
נשכבת על יד הרגליים שלי.
וכשאני מתהפכת עם הראש לקיר,
היא באה שאחבק אותה.
היא אוהבת למצוץ את החולצה,
אבל אני לא נותנת לה כי זה לא נעים לי.
איך היא רואה בחושך כשאני מתהפכת עם הפנים לקיר, על הצד?
חתולים רואים טוב בחושך.

אני מתה עליה, על החתולה המתוקה שלי.

קיצי. היא כבר בת שמונה וחצי.
יש תמונות שרואים כמה שהיא קטנה.
היא תמיד נראתה נמרה,
אבל עכשיו היא גם גדולה,
קיצי המתוקה שלי.

יש לה פרווה עשירה בצבעי חום-בלונד בהיר, כמו נמרה.
פרווה שעירה, שפם לבן ארוך, שמקלקל את החזות המתוקה לפעמים,
כאילו מה הוא עושה שם.
הזנב שלה כמו מחזיק מפתחות,
וכשהיא מרימה אותו למעלה ובורחת ממני,
כמו מעכסת לה ליידי נכבדת.

וכשהיא רוצה לאכול מה שיש לנו בצלחת,
היא נעמדת על שתיים,
נתמכת בשולחן או בכיסא או ברגליים שלנו,
מושיטה כף יד חמודה
ומיללת בהתחנחנות מסכנה
שאי-אפשר לא לרחם עליה, המסכנה.
יללה מתוקה ומתחנחנת
ממייייאאאאווווו והצליל כל כך עדין ונחשק.
אי-אפשר לעמוד בפניה

אני כל כך אוהבת אותה.

לפעמים אני חולמת עליה כאילו היא הבת שלי
אני מדברת איתה. בלב, בחלום והיא עונה לי.
אנחנו מתקשרות.
מעניין אם היא שמה לב שהבת שלי לא בבית.
אם היא חסרה לה.
היא יודעת שאנחנו באות עוד לפני שהגענו לשביל.
ואם היא עומדת על אדן החלון,
היא תיילל עד שאעלה הביתה.
היא לא יכולה לסבול אם אני עומדת
למטה ומדברת עם שכנה.
אם אני יוצאת למדרגות,
היא תיילל עד שאכנס.

מתוקה שלי.

היא יושבת עכשיו על המודם של המחשב,
כפותיה הקדמיות מכונסות מתחת לחזה.
מסתכלת עלי בעין אחת, כי השניה מוסתרת מתחת לשולחן המחשב לראות
מה אני אוכלת. אוכלת בננה.
הנה היא מייללת מגישה את ראשה לראות מה אני אוכלת.

סקרנית כמו ילדה.
כשאני חוזרת עם קניות,
היא מרחרחת, בודקת, מסתכלת
מה קניתי.
ואם יש איזה פסטרמה, אז נגמר העולם.
בכלל לא רציתי לכתוב על קיצי.
רציתי לכתוב משהו אחר.
אבל היא כזו מתוקה.
שזה מה שיצא.
מיאווו, חתולה.