עת בוא הלילה
דרכים מוכרות הופכות לזרות
פנים צוחקות הופכות לבוכות
מה שהיה אור הפך כבר לחושך

הלילה אפל כפי שרק הוא יכול להיות
לחישות האובדים בו נשמעות
הד שולח את זעקתם למרחקים

אורו הכסוף של הירח מנסה להלחם בצללים
אומרים כי זוהי השעה הטובה מכולן לבקש מחילה מאלוהים
שכן החוטאים כבר עייפים בייסוריהם

נצנוץ הכוכבים שולח אותנו אל גורלנו
מנסה בכל פעם מחדש להזכיר לנו שהיו גם רגעים טובים
אף אדמת חול המדבר כבר רטובה מגשמי הדמעות השופכים אותו

לירח אין ספור פנים משלו
נידון הוא להביט בנו
שמחים ועצובים
מתאהבים ונקרעים
מתעוררים ונרדמים
אז איך אחר כך מתפלאים
כי עוטה הוא עצב בתוכו

מרוח שקטה התעוררה סופה
מצליפה בחלונות בתים ישנים
הווילונות מרחפים
נראים כרוחות רפאים

ליל ועוד ליל
כך הזמן לו יחלוף
עד אשר תעלה לה החמה
תשלח קרן שמש קסומה
כדי שאשכח בכל פעם
את הלילה שהיה