|
בפינת שתי רחובות מתחת לתמרור עצור
ישב על המדרכה קשיש ונשען לאחור
התבייש להביט בעיניי העוברים והשבים
אך שלח ידו בתקווה לארנקים נדיבים
כבר עייף מהתחנונים שקימטו את פניו
ועייף מהדרכים שריפטו את בגדיו
אך התקווה עדיין בו בערה
אחרת היה שולח בו ידו במהרה
התקווה להיות בובת ראווה
עם חיוך מנצח ההפך מאכזבה
פרס לקבצן שהתמיד להביא
עובדים ישרים בלי אהו"י.
אם כך נראה האזרח מספר אחד?
האם יש תקווה לאזרח השישה מיליון? |
|
|
יושב פה על
ריצפת בטון,
הלוואי והיה לי
איזה משהו
שלבשת.
תירגום חינם
לשירי הפיקסיז. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.