נוסעת באוטו, לבד.
בחוץ כבר די חשוך, כביש ראשי ומישהו תקוע בצד הדרך,
אפוד זוהר ומכסה מנוע פתוח.
הוא מתעסק עם האוטו ומפסיק, נראה מתוסכל.
אני מחנה את האוטו ליד ויוצאת לכיוונו.
"צריך עזרה?" שואלת

הוא מתקרב.
אני מזהה אותו.
"אתה"
שותק.
"התגעגעתי" אני אומרת,
מכניסה את עצמי אל בין ידיו, לחיבוק שמכסה הכל.


הוא לא זז הרבה, אבל אני שומעת אותו מריח את השער שלי.
עומדים ככה כמה דקות.
הוא מתרחק קצת,
ואני מתרחקת טיפה בעצמי.


כמה דקות של שתיקה.


"הי"
הוא אומר, ואני מחייכת עם היי בחזרה

"מה הבעיה?"
"אני חושב שצריך כמה כבלים"
"אין לי פה, אתה רוצה טרמפ כדי להביא ממישהו?"
"התקשרתי לאבא, הוא צריך להיות בדרך"

"טוב"
"טוב".

"אז... לחכות אתך?"
"אם את רוצה"
"אני אחכה".


עומדים בשקט, מסתכלים על מכוניות עוברות במהירות.

"גם אני התגעגעתי"

והוא מחבק.