חשבתם פעם מה תעשו אם תפגשו באיזו סיטואציה את האישה של מישהו
שאתם מעריכים מאד, או אוהבים, או מעריצים, להבדיל אלף הבדלות.
ולא מפגש כזה מקרי ברחוב שאתם חושבים לרגע, נו זאת מוכרת לי,
מי זאת, בטח ראיתי אותה פעם בהופעה, או בכתבה, או בהפגנה או
משהו, אלא מין מפגש שכופה התקרבות או אינטימיות, לא במובן
המיני של המילה, ככה שבאיזה שלב השיחה תהיה בלתי נמנעת ותהיה
חייבת להיות יותר מסמול טוק עם אנשים שאמורים להיות חברים או
קרובי משפחה. נגיד למשל נתקעתם אתה במעלית, בטח באיזה בניין
בתל אביב, נגיד בהבימה, או חיכיתם אתה בחדר המתנה של בית
חולים, איכילוב אולי, והמבטים שלכם נפגשו והעיניים של שניכם
אמרו צער וחשש ואי-ודאות וזיכרון עמום מפגישה אפשרית בהופעה או
בהפגנה או בהצגה בהבימה.
נכון שאת אשתו של דן תורן, הייתי שואל, לא לפני התלבטות ארוכה
אם בכלל להעלות את זה. כי מצד אחד השאלה הזו מציבה אותה מיד
בתפקיד משני בתוך הסיפור הזה, האם היא יכולה להיות מוגדרת רק
כאשתו של מישהו, הרי בטח היא אדם שלם בזכות עצמה, זה דן שבוכה
כל הזמן בשירים שלו שהוא זמר שלא מרוויח יותר מדי כסף, כן אני
באמת מאמין שיש דבר כזה יותר מדי כסף וזה לא סתם מטבע לשון.
ומצד שני אם אני לא אזכיר את זה שזיהיתי שהיא אשתו של דן תורן
השיחה תהיה מבוססת על שקר מתחילתה כי זה משנה ואני לא יכול
להתייחס אליה כאילו זו הפעם הראשונה שנתקלתי בה ומעולם לא
שמעתי עליה קודם. אולי השקר הזה לא כל כך נורא, הרי אני משקר
לא מעט בחיים, לאנשים אחרים וגם לעצמי, אחרת לא בטוח שהייתי
מגיע לאן שהגעתי עם כל מה שיש לי, שזה אמנם לא הרבה, אבל איך
אומרים העניים - העיקר הבריאות ובריאות זה לא רק עניין של
הגוף, זה גם עניין נפשי.
על מה הייתי יכול לדבר אתה, אולי להיכנס לרגע לנעלי הכתב
ולשאול אותה איך זה לחיות עם מישהו מפורסם שהוא אולי לא
סלבריטי אמתי כי אין בישראל ממש את התרבות הזאת אולי רק אם שרת
פעם בכוכב נולד או אם שיחקת פעם בטלנובלה, אה אבל דן כן שיחק
פעם בטלנובלה, לא שראיתי אבל סיפרו לי, ואיכשהו הוא עדיין לא
סלבריטי. אז מה, בחיים הוא כמו בן אדם רגיל, הולך לקנות
במכולת, מחליף פנצ'ר אם צריך, מנקה את הבית, או שהוא עסוק כל
הזמן באמנות שלו. ואיך בכלל את מגדירה אותו, כאמן או כזמר, כי
בינינו הוא הרי לא מלחין מבריק והמילים שהוא כותב אמנם יפות
לפזמונים שלו אבל זו לא בדיוק שירה, והוא אפילו לא שר הכי
מדויק ולא מנגן הכי טוב בגיטרה. שלא תביני אותי לא נכון, אני
מאד אוהב אותו ויש לי כמה דיסקים שלו בבית וברגעים אלו יורד
משהו באימיול וגם הלכתי פעמיים להופעה שלו, אולי את זוכרת
נפגשנו שם אם זיכרוני אינו מטעני. אני רק מנסה להבין מה הופך
בן אדם שיש לו כמה תחומים שהוא טוב בהם אבל לא ממש מבריק, לא
מספר אחד כמו שאמר לי פעם המפקד שלי בצבא, כי באמת הייתי בסדר
גמור, הרבה מעל הממוצע, אבל אף פעם לא מספר אחד, מה הופך אוסף
של בסדרים לשלם מיוחד. אולי זה מקרי, הוא היה במקום הנכון בזמן
הנכון ופגש את האנשים הנכונים, פול אוסטר כבר היה יודע מה
לעשות עם המתח הזה בין המקריות לגורל. ואולי זה כל ההבדל בינו
לביני ובגלל זה הוא עכשיו כותב שירים לאלבום הבא ומתכונן לעוד
הופעה ואני כותב עליו. האם כל זה יכול היה להיות הפוך. מה אין
בי שיש בו, הייתי שואל אותה. גם אני מנגן ושר, אולי לא מספר
אחד, אבל לא רע, ואני גם כותב, הנה תראי, את זה כתבתי ממש
עכשיו. אז למה הוא ולא אני? |
