|
את מליטה את פניך
בכרית הדמעות הישנה שלך,
ומדי פעם שולחת ידך
לנגב דמעה מלוחה
שחומקת מבין
טריטוריית הכאב שלך
עושה דרכה
במורד לחייך הפצועה
ונבלעת בין שפתיים מחורצות
חריצים עמוקים של שתיקה.
מחליקה באיטיות מייסרת
במדרון לשונך החרוכה
ונעצרת על סף תהום גרונך. |
|
|
בהנחה שהיקום
מתרחב, ובהנחה
שהיקום הוא כבר
כל מה שסובב
אותנו, לאן
לעזאזל הוא
מתרחב?
זה שאינו יודע
לשאול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.