הן היו כל כך בולטות, עד שלא היה ניתן להתעלם מהן. חזקות יותר
מהמילים עצמן.
הסימנים האלו, שלכאורה לא אומרים הרבה, אך כשמסתכלים ממש מקרוב
- רואים. רואים שהם בעצם תופסים את כל החלל.
הן עגולות, שוות בגודלן, קטנות ומאפשרות לדמיונך לצייר את הסרט
הכי פרוע עלי אדמות או השקט הצרוף ביותר. ויש כל כך הרבה אפור
באמצע...
הנה, ראיתם אותן! לא שמתם לב? אולי מפני שהדברים לא נגעו לכם
אישית.
שוב הם הופיעו!
כמו תמונות תלת מימד, צריך להסתכל ממש מקרוב, להתרכז ואז:
...
שלוש הנקודות!
כשנפרדנו, הוא כתב לי מסרון: "נדבר..."
אני בהתחלת הסרט, שמות השחקנים על המרקע. אני מתבקשת לפענח את
העלילה, שמסתכמת במילה ובסימנים! "נדבר"= נבצע פעולה ווקאלית
היוצרת אינטראקציה הדדית.
"..."= א) אתקשר אלייך עוד מעט.
ב) אני עסוק כרגע, לא יכול לדבר בשלב הזה, אז נדבר כבר
מחר.
ג)אני משאיר לי את האופציה לדבר איתך מתישהו.
ד) אני יוצא לידי חובה. יודע שארצה לדבר מתישהו, אך לא יודע
מתי.
ה) לא רוצה לדבר. מאפשר לי את המרחב לא לדבר איתך אף פעם.
אני לא כל כך טובה בהסתברויות, אך נראה לי שלכל עלילה כזאת יש
התפצלויות אדירות, טוויסטים מטורפים וסוף שבכלל לא צפינו. או
שאולי... הכול ברור ומובן?
נקודה אחת, בד"כ תעיד על סופו של משפט. על מקטע החלטי, שיודע
מה הוא רוצה להגיד.
נקודה אחת היא סימן בודד, שעל גביו המעמסה ליצור סוף. ומי
כמונו יודע שסוף הוא לא עניין של מה בכך.
שלוש נקודות, הן בדיוק האח התאום ההופכי של הנקודה האחת. האדם
הוא יצור חברתי, הפכפך, בעל יכולות בלתי נדלות. ולכן, כשם
שהאדם יצור חברתי, כך הנקודות מתאימות עצמן אליו. גם הן
מצטרפות בשרשרת אחת לשנייה ויוצרות משהו מורכב. לא תמיד דורש
פענוח, אך אין ספק שמאתגר!
הוא מורכב מנקודה אחת - כי כולנו החלטיים ויודעים מה אנחנו
רוצים.
ועוד נקודה ועוד נקודה - כי חשוב לנו להישאר מסתוריים ולהשאיר
את המרחב להמון פרשנויות. כך, לעולם לא יוכלו להאשים אותנו
שטעינו, אלא... פשוט לא הבינו את הכוונה שלנו.
אני לא מצליחה לנחש את העלילה ועומדת חסרת אונים מול המסר.
מנסה לבקש מחברים ועמיתים לעזור לי, לשמוע את הפרשנות שלהם
לסרט, אך כל אחד מהם רק מבלבל אותי יותר.
אני מתאמצת להעמיק את מבטי בתקווה למצוא את הפתרון הנכסף.
...
אני לא יודעת. אני לא יודעת. אני לא יודעת.
...
וכך, בלי לשים לב, מצאתי את הפתרון. אומנם אפור, מפוצל
ומסתורי,אך כוחו במותניו.
אני לא יודעת!
אני לעולם לא אדע את הכוונה המדויקת. לעולם לא אדע למה באמת
התכוון בדבריו. לעולם לא אדע אילו סרטים עוברים עליו ומתוך מה
הוא יוצא כשהוא כותב. גם אם לא אנחש את העלילה.
זה בסדר לא לדעת.
אני רוצה לפרש בכדי לקבל את הוודאות , בכדי שתהייה לי את
האופציה לשלוט במסר ובתגובה. בלי הפתעות,בצורה הברורה ביותר.
ואולי בפעם הבאה שאתקל בנקודות, אכנס לתוך סרט אחר, עם דמויות
חדשות. וזה בסדר.
החשוב הוא שלא אשכח מדוע אני עושה זאת!
ועם התובנה הזאת הסתכלתי שוב על הנקודות: כעת הן נראו בעיני
פחות מאיימות. יותר חינניות. אפילו, מחוייכות .
ככלות הכל, הן רק שלוש נקודות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.