נרדה מרום / הבית שלי |
המשקיף אל הוואדי ממול,
באביב מזהיבה לי שיטה מכחילה
וקידה שעירה בחורף.
רוחות הצפון מנשבות בגאון
ממזרח מאירה בו השמש,
וצלע ההר הדרומי מאחור
מגן על ביתי מן העורף.
הבית שלי נושם את יושביו
ומדיף ניחוחות אהובים,
חובקם בחיקו כאמא ברוכה
כמו סבא את כל נכדיו.
ועומד הוא ביתי בעיתות שלווה
כמו גם בימים של מצוק,
ולילות עדויים מחרוזות כוכבים
נוטעים בו סליחה ותשובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|