זרמי שכרון משתחלים בעורקיי
והכמיהה העזה אליך מפרה את חושיי
בעטיו של קיץ שרבי
מפנטזת אותך בתוכי אהובי
שכחתי את טעם המגע המתוק
ואת שפתיך הנמרחות  לחיוך ולצחוק
הגעגועים אל חיבוקך החם
אינם מרפים מנפשי השותתת דם
אין אחר מלבדך בליבי המיוסר
מאז שהלכת, לחלקים מנוסר
המקום נותר בודד מחכה להחייאה
כשנחזור להיות ביחד תגיע ההחלמה
שוב תמלא אותי מחדש
ותעורר בי את הכאב המהול בדבש
שקיקת נעורים תמוהה עד כלות
החיים בלעדיך כחלום בלהות
מקווה לקום להתעורר לעולמך
ובו ברגע ישובו האושר והשמחה
התרגשות מתעלה בי לחשוב אותך מלאך
ומשטה בדמעותיי המסרבות להישכח
נשמתי מכה בי כרעם
צועקת, אוהבת יותר מאי פעם!...