ברגע אחד מוצא עצמו
עובר בדלת הדמיון
מבין ומקבל כאחד.
מתפתל בסבכי העצים, מרחף,
כציפור בין ציפורים.
ברגע אחד כולם מדברים באותה השפה,
כולם יודעים, העצים שבאופק נעים לאיטם
כרוקדים לצלילי המוסיקה.
הזמן - עומד... ממתין עד שכל רגע
יגשים את עצמו.
ברגע אחד, בשנייה, חושיו חדים כחיה,
פתאום רואה את כל הפרטים,
שומע את שיחות החולין של החיות עם היער,
שובר גבעול, וזה, במגע מהול בכוונה נחרצת,
קם לאיטו, מזדקף.. חוזר לקדמותו.
איך ברגע אחד מרגיש חיים, נטמע בטבע,
הוא פרח מן המניין עכשיו, אחד בין אלפים.
מונע מתוך מחשבה, הולך..בורח, מחפש..
מוצא. שקט מונח על פיסת יער רחוקה, נאבד.
לשנייה אחת מובן, כולם כמהים לאהבה,
כולם צמאים להבנה, {ולמים טהורים} כולם הופכים אחד
ברגע של תחושה... |