כל שיחה איתו הייתי חוזר מוצף מחשבות.
"המחשבות שאתה חושב שהם שלך הן לא שלך"
הוא תמיד היה אומר לי.
אתם חושבים שזה שינה משהו?
מבחינתי, אין דבר שהוא יותר אני מהמחשבות שלי, שהם אך ורק
שלי.
אני אוהב נשים, אוהב ומעריך כאחד. הורג אותי כשאני הולך ברחוב
ואני רואה כל כך הרבה בחורות יפות, חמודות, סקסיות, מושכות,
ואת כולן אני רוצה להכיר, אחת, אחת מהן.
אבל בד"כ אני מכיר רק רבע אחוז מהן, אם בכלל.
כולם מספרים לי איך הם הכירו את חברותיהן לחיים,
זה הכיר דרך שידוך, זה הכיר דרך טעות במספר,
זה הכיר בתור בסופר פארם, זה הכיר כשלמדה איתו בתיכון.
אני חושב על זה, וזה לא מותיר בפנינו הרבה אפשרויות בחירה
להכיר את האחת.
כאילו הכל במקרה אבל בעצם קבוע מראש.
אז כשהלכתי אתמול במרכז העיר,
עיניי תפסו את האחת שאני רוצה, יכלתי ממש להצביע עליה ולהגיד,
זאת אשתי.
באותו הרגע ככה הרגשתי, אבל מה אפשר לעשות, היא הסתובבה עם חבר
שלה,
ואני בדיוק מיהרתי לסרט עם ידידה, אז תוך פחות מדקה היא נעלמה
לי,
ואני הייתי מאוהב בה, אני מוכן להישבע, אהבה אמיתית, אפילו לא
ידעתי את שמה.
יום יומיים עברה לי בראש ומשם נעלמה לה במעמקי בית הקברות
למחשבות אצלי בראש.
מדי פעם אני הולך לבקר בבית קברות, ונזכר בה, וחבל לי שהיא כבר
קבורה, ויכולתי להציל אותה, יכולתי.
"הגורל כמעט ולא מותיר בפנינו אפשרויות בחירה"
הוא תמיד היה אומר לי.
בסוף רובנו מוצאים את עצמנו במצב מסוים אומרים לעצמנו,
"איי אי איי... איך הגענו לפה, איך החיים הובילו אותנו למקום
שאנחנו היום".
אנשים מהסוג הזה חיים לפי הגורל שלהם,
סוג מסוים של אנשים שזורמים עם החיים, זה נקרא גורל.
הגורל קבע לכל אחד מאיתנו את הייעוד,
אבל מה אם אתה מרגיש שזה לא אתה? והוא טעה?
אז מה עכשיו תנסה בכוחות עצמך ותיקח את הסיכון?
כי משם הגורל אומר לך, "לא בדרך שלי? קח תסתכן בעצמך אני לא
אהיה שם בשבילך".
אז מעטים האנשים שיסתכנו.
"הסיכון הוא ההחלטיות"
הוא תמיד היה אומר לי.
ההחלטיות המוחלטת ללכת לפי הדרך הקלה וה"בטוחה", היא הסיכון
לחיים חסרי עניין.
אותם אנשים שבוחרים לא ללכת לפי הדרך ה"בטוחה"
ובוחרים לנסות את עצמם בחיים האמיתיים, בלי שהגורל ייתן כתף,
בלי שהגורל יפגיש להם את האחת שלדעתו היא בשבילו,
בלי שהגורל יפנה אותם אל תפניתם בחיים, ואל העתיד המקצועי,
הם האנשים שמסתכלים לחיים בעיניים ואומרים תעיף מפה את ה"גורל
שלך".
"הגורל, זו המצאה חסרת כל קשר למציאות"
הוא תמיד היה אומר לי.
הגורל זו בעצם סתם מילה,
שהמציאו אותה כדי לעזור לאנשים שמפחדים מהחיים,
כדי שאותם אנשים יגידו, הכל יסתדר, אני בטח ימצא את האחת
בשבילי בתור לסופר פארם, ואני ילך ללמוד את המקצוע הכי נחשק,
לא כי אני אוהב את זה, אלא כי הגורל יסדר לי עבודה, ואני לא
יסתבך יותר מדי בחיים, כדי לא להפריע לגורל בדרך שבה הוא בחר
לי.
"ביום שתפסיק להאמין בגורל, תתחיל להאמין בעצמך"
הוא תמיד היה אומר לי.
אז... אתם מאמינים בעצמכם או בגורל ?