חורף לידי עבר
ואני עובר ליד ביתך.
מכול מקום, נראה שביתך בדרך לכל מקום
אני מת להסתכל אבל לא מתעכב בכלל
אולי רק בתפילה
ובנוקשות של הצוואר

האהבה הכי קצרה שלי,
כרגע עברה
היא ישבה באוטובוס
ואני על מדרכה

אנשים עם משקפי שמש
מפחדים להשיב מבט בעיניים.
אפילו אם נכנסו לחדר חשוך
או פגשו משהו מוכר או חשוב
לא יורידו את המשקפיים.
אולי יחשבו שהם מתדפקים
בעיניים.

שקרי אותי ותגלי את האמת.

היה בטלוויזיה משדר בשחור לבן
באה אישה
פשפשה ושאלה: "כמה עולה 'טעם האהבה'?"
אבל אני, מאיפה שאני אדע?
אמרתי: "לא יודע. עוד לא ניסיתי..."
אז היא נתנה לי שטר גדול
והלכה

העיניים שלי נתקעו מעבר לפינה    
הולכים ועוברים בה שבים.
אולי אראה שם אחת,
נמשכת,
לפני זוג כלבים.                          

וגם אם בשדות בר ירוקים
שאוחז רעמת פרא ועף
ובדילוג מעל מכשולי מעקים
שמדהיר את הזמן, ערום בלי אוכף
ואפילו אתחרה בצהלות המתפזרות אליי עמקים
עדיין לא אצחק
רק חיוך

- מהדקים.

תשוקתי - לעולם לא אגמור ממך

אנשים מאוטובוס, בלי בושה
נועצים מבטים בהולכי מדרכה
כמו מתוך קרום חד כיווני
הם בולשי מבט
קצת מוגזם ולא ענייני

עיתים, מתעסקים עם עצמם
נוגעים כמו לבדם
חוצפתם אין-סופית
בעוד חלונם אך זכוכית.

גם לי אין בושה
אני נועץ חזרה,
למרות שאני ערום
כהלך מדרכה.

שכרי אותי ותגלי את כל האמת.

גם אם אבוא נקי
לא תבחיני בי
אולי עם זכוכית
תיראי זה אני

לא אני שבא עם
הרוח בגב
לא העלם שלידיך
מגלגל עוד מכתב

כי אם, אני שמצעיד
את רגליי עד אלייך
האיש הגאה
שלא סר מעלייך

נקי וחף
בצל פנסי הרחוב
מחליף עוד דף
פועם עוד כתוף

התבחיני בי
מתחת לעור?
התיראי בתוכי
את עצמך במצבור?

[2003]