שאפתי אל תקופה נכחדת,
אל מעטה של זיכרון דועך,
אל מעל לחומות של היום,
כמו אל מעבר לשדות הלילה.

שם דוהר החופש אל האופק,
שם האופק הוא מפגש,
בין ים טירוף ושמי ההצדקה,
בין הנכון למבוקש.

מאובנים של מציאות,
אשר בישמה פעם חיים.
קוראת אל משלחת החיפוש
של לבבות טרופים.

בין כל המעפיל על הספק,
לכל אשר יעדתי כנגדו.
חלל של נוחיות עוד משתק
ויצר של בריחה עוד מתלהט

שאפתי אל תקופה נכחדת,
אל מעטה של זיכרון נטול מרחמים.
בחוסר פחד יש שלווה,
ועל פחדים יעידו החיים.

שאפתי אל תקופה אחרת,
להיוולד אל תוך בוקרו של יום לפני,
היום שבו התחלתי לפחד.