געש של מגע עניים,
שוטף מול דלת הכניסה אל עולם החיים.
ריצה שוקקת על הגבול.
רושמת עוד טירוף במגילות ההיגיון.

פראיות בוערת, כמו קוראת לי לחצות
בצלילה אל העולם, שבו חוצים את הגבולות.

גשם של מילים,
שוטפת את האוויר שתיקת שפתיים.
ודמות מכה מכח היותה,
חוקקת זיכרון אל סלעי הווייתי

תשוקה תוקפת, כמו קוראת לי להסביר את חוסר האונים,
של הצעד הראשון לשבירת כל החוקים.

מגע מעבר למגע,
לופת תחושה ומתהדק על פעימה.
ביום שבו נגעתי בשמיים,
היא נגעה.

כל זמן שהיא מכה גלים אל חופי הזיכרון,
באדוות חוויה מחזירה את כל שידעתי.

מגע תוקף חושים תוקפים מגע.
ביום שבו נגעתי בשמיים,
היא נגעה...