מייק גורן רוב / דרך |
ואז תקיאי אותי לארוחת בוקר.
תראי איך השמיים נהיים עכשיו יותר כחולים.
את רואה או ממצמצת?
לכי לאן שאת רוצה,
רק לא לאן שאת מוכרחת להיות בו.
כי אני עשיתי את הטעות הזאת.
ועל טעויות משלמים.
ועכשיו אני נחנק מגעגועים,
ולכם זה לא משנה אם אני עצוב או שמח.
תראו את הסופה היא הולכת ומתעצמת
ואני רק רוצה ללכת לישון בשעה סבירה.
והסוף כבר ידוע מראש.
הוא נחקק באבן ביום שבו נולדתי.
או ביום שבו ישו נולד.
אולי שניהם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|