ילדה בת שש
קושרת עפעף עליון בתחתון,
את שפתיי - נייר
דבק מכסה.
לאוזניי כבר מזמן הוכנסו
אטמים.
אטבים צובטים
נחיריים, שלא
אריח.
על גפיי הולבשו כפפות
וגרביים, אטומות
למגע. מפנים ומחוץ.
לא אדע מה אני מפסידה.
ילדה בת שש
מחזיקה רגל.
שלשלאות אסיר,
כדור מתכת.
לא אוכל להתקדם,
רק סובבת, מתקדמת אל אותה
נקודה.
רק התחינה להשתחרר,
לפרוץ גבולות.

ילדה בת שש
כלואה בתוכי,
רוח רפאים מוחשית
אליי.
רק את הלב
משחררת,
שיכאב, שיבכה, שיראה
ולא יבין.

וכשהלילה יורד
היא עולה.
מחבקת חזק,
אין
אוויר לנשימה.
אי אפשר
להסתתר
בחושך.
והדמעות זולגות
מבעד לקשרים.