האדים הלבנים היוצאים מבין השפתיים הפצועות
מכתימים את האוויר בלבן,
מבעירים בלהבות את הרגש שבי.
דמעות העצים העירומים,
צבעו בשתיקה את הכאב בליבי.
שדות בוערים על רדת הליל,
כתמים אדומים וכתומים של כאב.
שורפים בחשאי עלים יבשים.
צורחים בשתיקה.
ייללת התנים, פרצו השמיים,
כיסוי לירח דומם.
עלים מתים מתנפצים לרסיסים,
בשברים נרקבים של חולשה.
אפריל 2002
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.