יופייך כיופי הלבנה בסוף חודש דצמבר.
עורך כשל בובת חרסינה אצילית שעומדת לבדה
בתוך מזנון יוקרתי,
כשאף אחד לא מסתכל.
שוכבת במיטה לגמרי לבדך,
בבית גדול פנוי מכל נפש,
רק את ועצמך.
זולגת דמעה על עורך הרך,
מלטפת את שפתייך הענוגות,
ומבשרת את בוא החורף.
יופייך כיופי הלבנה בסוף חודש מרץ,
פנייך כשל ילדה קטנה ביום הולדתה.
החורף בעיצומו והאביב בפתח.
העלים חדלו לנשור, הפרחים עוצרי נשימה.
לבך הקטן מחסיר פעימה,
וניצוץ עינייך ככוכב זוהר בלילה חשוך.
שוכבת במיטה,
מביטה לעבר הכוכבים,
עוצמת עינייך,
ומחייכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.