רבקה בן-אור הזמינה אותי היום. זאת המורה שלי לתולדות
הפילוסופיה. גברת כבת חמישים, שמנה ונחמדה שמספרת לנו סיפורים
על יוון העתיקה כל יום ראשון. שיער שיבה חלק אסוף, משקפיים,
פנים לבנות, לבוש אדוק. מורה טובה.
היא לא זיהתה אותי. אני תמיד מאחר לשיעור שלה ויושב מאחור.
"ערב טוב, הזמנת מישהו מסוכנות ווג?" אני שואל בנימוס את
הקוד.
"כן, בוא תיכנס." רבקה חייכה אליי ופתחה את הדלת.
נכנסתי פנימה והובלתי לסלון. כמו בסרט. מלומד, נעים, ביתי,
רשמי למחצה, האור מעומעם.
"אתה רוצה לשתות משהו?" רבקה עמדה ליד הבר, כולו מעץ בוהק
בסגנון איטלקי. שיערה מסורק למשעי, נח על גבה וכתפיה, חלוק
לגופה, ריחות רעננים נודפים ממנה. אני מקבל בחילה. זה הרגע שבו
הבנתי מי היא. שתיתי מהר, רבקה חייכה ולגמה קצת. היא ניגשה
לספה שבאמצע הסלון, התיישבה וטפחה עם כף ידה על המקום שלידה.
"בוא תשב".
כשהתיישבתי היא רכנה לעבר תיבת חרסינה קטנה שנחה על השולחן
הקטן לפנינו, פתחה אותה ושלפה ממנה שני שטרות חדשים של מאתיים.
"זה בשבילך." היא הושיטה לי אותם.
"תודה." חייכתי, נבוך מאד. מכניס את הכסף לכיס האחורי, מחכה
לרגע שייפול גם לה האסימון. זה לא קרה.
רבקה הניחה יד על הירך שלי והתחילה ללטף אותי, מחייכת אליי.
מהופנט, הנחתי יד על החלוק שלה, איפה שראיתי את החזה בולט. הוא
היה מסיבי, כבד, אימהי, נח על הבטן העגלגלה של המורה שלי
לתולדות הפילוסופיה.
היא נגעה באיבר שלי דרך המכנס, הוא היה כבר קשה. רבקה פתחה את
הרוכסן, הוציאה אותו והתחילה להניע את ידה לאורכו, מלטפת
לוחצת. אני כבר שחררתי את החזה שלה מהחלוק, לבן עם פטמות
ורודות גדולות.
"תשים קונדום, חמוד, אני רוצה למצוץ לך." אמרה רבקה בענייניות.
חיטטתי בכיס ומצאתי מהר קונדום. קרעתי את העטיפה והגשתי אותו
לרבקה שחיכתה כבר עם היד מושטת. היא החליקה אותו בתנועות
איטיות מנוסות על האיבר וירדה עליו בתנופה אחת מהירה עד הבסיס.
עד הגרון. וכך היא נשארה, בתנועות סיבוביות קטנות, נותנת לי
להרגיש איך הזרג שלי מרחיב לה את הוושט. איזו תשוקה. באיזה
חיוך היא קמה, השילה מעליה בתנועה אחת את החלוק ונותרה בביריות
שחורות מתחרה. נורא.
רבקה הסתובבה אליי, כרעה עם ברכיה על הספה ובידיה נתמכה
במשענת. כשהיא פשקה את רגליה, ראיתי את הקצה של הפקק האנאלי
שהיה תקוע אצלה כל הזמן הזה.
"תכנס, חמוד ואל תתבייש להתפרע."
נכנסתי אליה. כוס צר יש לשמנה. זיינתי אותה חזק, סטירות על
התחת, משיכות בשיער, ברגיל. פתאום היא נעצרה.
"תצא ותכנס לתחת." היא אמרה, מתנשמת בכבדות.
"אבל כבר יש שם פקק." תהיתי אם היא בכלל תרגיש אותי בתוכה אחרי
שאני אוציא אותו.
"בפקק יש חריץ, אתה תחדיר לתוכו והוא יתרחב בתוכי." היא
הסתובבה אליי וחייכה חיוך שובב של ילדה בת שבע-עשרה, מהממת.
נכנסתי. ניסיתי. זה כאב. גם היא צעקה. אני הרגשתי כאילו
הקונדום קורע לי את העור. הרטבתי אותו קצת עם רוק וחדרתי
בצעקה. רבקה שאגה. הפעם כבר הייתי בתוכה עד הסוף. התחלתי לקרוע
אותה. היא אוננה בטירוף עם יד אחת, השנייה דוחפת אותה אליי
מהספה. אני נעצתי את ציפורניי בתחת העצום שלה, בשדיה השמנים,
בגרון שלה וגמרתי. נצמדתי אליה חזק, חנקתי אותה, היא גנחה
ורעדה.
קמתי ממנה.
"אם אתה רוצה לשטוף את עצמך, יש בקצה המסדרון מקלחת." רבקה
הסתובבה לאט, התיישבה על הספה, מלטפת את עצמה בין הרגליים.
הלכתי בכיוון האמור, פניתי למסדרון קצר, בדרך עובר על פני דלת
פתוחה, מבחין בקצה מיטה. חדר השינה של רבקה בן-אור. לא יודע מה
זה מעניין אחרי שזיינתי אותה בתחת, אבל נכנסתי.
נערה צעירה ישנה על המיטה. השמיכה על הרצפה והגוף הגמיש שרוע
על בטנו, מתוח לכל אורכו. הכתף נסמכת על המרפק ומעל הכרית נחה
כף היד ועליה הפנים השלוות של אלינה, התלמידה השקטה והשקדנית
מהכיתה שלי.