"אני חושב שהייתי פעם חתול",
אמרת לי פעם, כשעוד היית נער-פרא
וטרפת אותי בכל מגע.
הרבה השתנה בך מאז, אהוב,
התלתלים הפרועים נגזמו ובמקומם
צימחת שיער אחר (על החזה, למשל)
ובטן גדולה יותר, ואיזו מין רצינות
(או איך אקרא לזה? בגרות, משקל,
אולי אפילו איפוק),
אבל כשאני מורידה ממך את המשקפים
ומסתכלת ישר לתוך העיניים
אז משהו קורץ אלי משם,
חום-ירוק, מנומר,
חתול-הפרא שהיית ועודך
שואג לי מזמור על תשוקת החיים ואני רוצה
להתפלש איתו בבוץ
להתגושש איתו בדשא
לנשוף ולהתנשף
לטרוף ולהטרף
ואז לשבת איתך ועם משקפיך
כמו אינטלקטואלים זקנים ולומר: אתה יודע,
אני אוהבת בך היום את הנער שהיית
אז, כשאהבתי את הגבר שתהיה.