שירי היי-קו-סמס ("מישרונים" בעברית) הם שירים שאורכם אורך
הודעת סמ"ס אחת בדיוק: 70 תווים. השירים האלה נכתבו באהבה
לפריאל אהוב לבי, בחגיגות השנה שלנו (מאי 2007, פסטיבל סולם
יעקב), חודש לפני שהוא עזב אותי.





בוקר אחד,
כמו בפעם הראשונה
אני מגלה שהגב שלך מלא נקודות חן.

איזה יופי.

אתה בא אל תוכי
ברוב-אהבה. אני
רוצה בך,
כלומר רוצה אותך בי,
כלומר רוצה.

בערב השנה החדשה
אני מסמסת לך
נשיקה.

אתה מסמס חזרה
המוני
סימני
קריאה.

לצחוק איתך מהבדיחות שלנו
זה אחר
מכל צחוק אחר שלי
מבדיחות של מישהו
אחר.

הבטחתי שירה ארוטית:
הו פרא, כן,
אוי זה טוב,
בוא אלי,
כן, זה נעים,
עוד.

להצמיד אוזן לחזה שלך
ולשמוע את הלב פועם
כמו פעם
לדמיין מה הוא אומר לי.

לראות אותך ישן במיטה
שלי, מכוסה בשמיכה
שלי

לדעת שמתחת אתה ערום
בגללי.

סולם יעקב אלפים ושבע:
שני גנבים חוזרים
לזירת הפשע
להגניב זה את זו
שוב.

בוקר בבית החינוך:
איך נאספו כל הילדים
בהשתאות סביב קסמיך,

כמוהם כמוני.

כמו כשהיינו קטנים:
מעבירים טעמים טובים
מפה לפה,
חולקים,

מכפילים הנאות.

בפסטיבל שלפני שנה,
שוכבים על הדשא ואתה אומר:
פתאום אני מבין
שהתגעגעתי.

אם יכולתי לחוש שוב
את מגע ידך
לראשונה
בתוך מעיל הקטיפה:

את גופי הנרעש.

שוכבים יחד, שוהים בתוך
ההתלטפות,

מאייתים ומנקדים את
המילה "אינטימיות".

העיניים מצלמות
רגעים יפים שלי איתך
שאני רוצה לתעד

באלבומי הנפש הגדושים.

עושים סדר בדברים שלך
ומוצאים טבעת בריסטול
שענדתי לך מזמן:

הרי אתה שלי.

לא לגמרי מאמינה
שאתה אותו אחד שהיית

לפני שנה,
לפני שנים,
לפני שבועיים.

במה התאהבתי אז?
בתלתלים,
במגע,
בחכמה,
ברגישות,
בצחוק?

כן, כנראה בצחוק.

אמרת פעם:
איך מחזיקים פרפר?

רוצה ללמוד לאהוב אותך ככה:
צבעוני ובתנועה.

לצחוק יחד
או לבכות יחד,
זה כמעט אותו סוג של תחושה -
קירבה עצומה ביננו.

ישנים יחד בצהרים
על הספה בסלון של ההורים

אתה מלמד אותי
את תורת הדובים.

פנים אל מול פנים,
עלי וגם עליך רואים -

אהבנו פעם בטירוף,
ועדין אוהבים.

ביעד, בכפר-ורדים,
בחרשים, באולגה,
בבאר-שבע,
בתלאביב, בירושלים,
בגנוסר.

לנגן איתך ולשכב איתך
זה שני דברים דומים:

הנשמות מדברות
באמצעים ארציים.