מעבר לאופק בחלום אחר,
איך שהיינו פעם אתה בוודאי זוכר,
לדעת שיש תמיד אוזן קשבת,
תמיד לדעת לאן נופלת..
שיש מישהו חזק שתמיד כאן,
לעולם לא לשאול לאן...

מעבר לקרן שמש אחת רואה
מבט אוהב ואת עיניך שלך
אך עם האופק הוא לאט מתרחק
וכשיורד הלילה אתה כבר אינך מחבק...

צועדת לבדי ברחוב צר,
מסביב הכל מואר,
אבל בעיני חשכה תמידית נשארת,
שוב אני מרגישה- אין מי שמחזיק כשאני נופלת,
לא רוצה ממך שום חסדים
ואין לי גם צורך במבט מלא רחמים

מעבר לקרן שמש אחת רואה
מבט אוהב ואת עיניך שלך
אך עם האופק הוא לאט מתרחק
וכשיורד הלילה אתה כבר אינך מחבק...