בוא, היכנס אתי, רק לכמה שעות
אל תוך הציור שלי.
בוא לטייל, טפס אתי על ההרים החומים התלולים.
שים תרמילך על גבך,
בוא נצעד ונטפס במעלה ההר.

רוצה לקחת אותך אתי למסע
בתוך ספר עב כרס,
נכנס לנו יחד לתוך טירות קסומות.
נעלה על מדרגות רעועות
וניכנס לחדרים גדולים ואפלים
ונפתח דלתות של עץ חורקות.

בוא וניכנס לספר הזה עכשיו
ונהיה הראשונים לגלות.

בבוא החשכה,
רוצה להקשיב אתך
לרוחות שנושבות להן שם בלילות
ומטיילות להן בינות חדרים מאובקים,
מלאי קורי העכביש
ולצפות בהן, מטיילות שם עם רדת חשכה.
בוא,
בוא אתי היום לשם.

בוא לגלות אתי עם בוקר מערות נסתרות,
שברכות צלולות תכולות נקוו בתוכן,
וקרן אור מאי שם מגיעה ומאירה את אותה הברכה.
בוא אתי לתוך הציור הזה,
ושם תעשה אתי אהבה בין הסלעים החלקים הרטובים
ועל החול הלבן והנקי המקיף אותה.

תן לי להביט בך שם, עירום ומצפה.
תן לי לשכב לצדך, משתוקקת לך.
תן לי לאהוב אותך שם לכמה שעות קסומות
בשיא העדינות ובשיא הפראות.
הרשה לי להאזין לקולות גופך בשתי ידיי,
לחוש את הרעד שלך ממגעי
להקשיב לאנחות שלך,
לנשום את ריח שיערך.
ולשמוע את הקולות של שנינו מתערבבים זה בזה.

בוא ניקח לנו רק כמה שעות כאלה
ניכנס לתוך הסיפור הזה,
ואז, נחזור לחיינו במציאות.