שימי הוד / הלומי כאב |
מתוך הרגבים
מכה ומייסר, אינו מרפה
ואתה נאחז.
זה העצב שאופף
כחשרת עננים כבדה,
ואינך מחפש מסתור.
ולכאב הזה אחים רבים,
והאדמה התחוחה זה עתה
כיסתה עפרה
ודמעות חלחלו בה.
כי העצב הזה מכסה שמיה
בחיבוק עוטף ואוהב
והשכול פרש כנפיו
כטלית בברכת כוהנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|