המרחק הזה שביני לבינך
הוא ההבדל הדק בין מה שאני למה שהייתי רוצה
לעצמי ולדעת;
כל היום אנחנו שותים, שיכורים מבושמים
נינה ריצ'י מוכרת לי שקרים ואני סופגת אותם כמו אותיות שנצמדות
לדפים.

אני חושבת שאני יודעת, שאני מכירה אותך
וככה אני שותקת את השפה הזאת,
(שמתקרבת שוב ושוב לבקבוק בירה זולה)
טוב לנו עכשיו, זה צחוק שאי אפשר לטעות בו;
המרחק מצטמצם לכאורה
זה אני או אתה?
כל כך הרבה יופי, תן לי רק שניה
להיאחז בזה, להרגיש את זה בא

יש לי חברות שאומרות לי; מותק, את טועה
מפרידה ביניכם תהום כזו גדולה
הוא כאן אבל לא פה
טבע של שיכור ששיכור מן הטבע,
אחד כזה שמביט בך ויודע
שעוד תכתבי עליו שירים יפים ועצובים
כי את מעדיפה מילים על פני התחכחות בריחות של אנשים זרים;
איך זה שתמיד אני צריכה
מישהו בדיוק כמוך
שהוא לא אתה?

אני כותבת את השיר הזה וחושבת
אלוהים, בבקשה
אל תקיים הפעם את השירה כנבואה. תן לי להרגיש
שאני טועה
שאני יודעת לכתוב שירי אהבה.