רוחות על יריעות האוהל החלו מידפקות,
והמאורות זעו במסלול שנכון להם מבראשית,
ביופייך השמימי הבטת בי בעיניים בורקות,
ובשפתיים לחות נשבעת שבועה חרישית:

האלוקים שהשיאנו ליל שיש בו חסד,
האלוקים שצינן את טלו על רגבי אדמה,
הוא שיאזין לשבועה הנאמרת נכמסת,
כי אשאר בערותי עד שתבוא החמה.

לפידי אש בשמי מרום להטו לאיטם,
ואת נישקת בשפתייך נגינות כואבות.
אנו נחכה, את אמרת, עד אחרון לילות ייתם,
עד תשובנה האיילות מטייל באשמורות הטובות.

האלוקים שהשיאנו ליל שיש בו חסד,
האלוקים שצינן את טלו על רגבי אדמה,
הוא שיאזין לשבועה הנאמרת נכמסת,
כי אשאר בערותי עד שתבוא החמה.

יש בלילה הזה כדי להשיא יתומים,
ויש בו כדי לרפא את מדאובות חולייך,
בחופת כוכבים דלה שפלחה מרומים,
נותרה כוס סדוקה שאין בה כדי לברך.

האלוקים שהשיאנו ליל שיש בו חסד,
האלוקים שצנן את טלו על רגבי אדמה,
הוא שיאזין לשבועה הנאמרת נכמסת,
כי אשאר בערותי עד שתבוא החמה.

את פצועה, את פצועה, הכוך שומרי העיר,
לבך נושא את רדידך מעל לחומות הייאוש,
כשדם זולג על היותך אמרת כי אור בהיר,
מטפטף על שמורות עינייך ברעד אלחוש.

האלוקים שהשיאנו ליל שיש בו חסד,
האלוקים שצינן את טלו על רגבי אדמה,
הוא שיאזין לשבועה הנאמרת נכמסת,
כי אשאר בערותי עד שתבוא החמה.

איילת השחר נוסי, עלמה מוטלת בחיקי,
הניחי לזה שסטרה לו השמש בעולם של זריחה.
הזקנה קפצה פתע אך מבטי כשל שתוקי,
כי אין באור השמש די בכדי להשיאני ארוכה.