נועם בי / זיכרון מר |
רצית להיות מאושר,
לא יכולתי לספק
ולהגיד לך שזה נגמר...
נגמר ואתה שר,
שר, ובין רגע מאושר.
זה מוזר,
לא מוכר,
טעם מר
ונגמר...
המרירות שנשארה בפה,
אפשרות,
כבר לא קיימת,
כציפור דרור חסרת מקור,
הפכתי לאילמת...
המילים החסרות,
חדר שחור,
בלי מראות,
מאבדת עשתונות.
מיטה ריקה
וארון ושידה ומחברת
הנני פה...
עדיין אילמת
וזוכרת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|