מה הוא חושב לעצמו
האיש
עם המעיל הארוך
המשתפל עד לאחרי הרצפה
המסופקת.
הוא חושב לעצמו
שיש בו אוצר מרטיט ענבים
שיש בו ייחוד המעיר נרדמים
שיש בו כלוב עם מיליארד ציפורים
שיש בו שלווה הנוחה לעיתים
לחיצותיו ורדרדות
שתיקותיו מאיימות
כיבושיו עצלים
ובעיניו נעצים.
הוא חושב לעצמו
האיש
המטריד
שיש בו קצת חן
לא מוכר
משודר
שיש בו הפוגה
בינות לבינה
שיש בו חוכמה
שעימו,
מיטיבה.
מה הוא חושב לעצמו
האיש
עם השק על כתפיו
עם המעי הרגיז
שיש ברשותו את כאביו
שיש ברשותו אף את עיניו,
חושב לעצמו
על אצבעות קטנטנות
שיש לו מלאך עם כנפיים
קצוצות
שיש בו חוזק מאוד כוחני
רק חבל
איש נכבד
לך,
אין
אותי. |
