אוקיי, היה בינינו רגע. כרגע, כן אני בטוח בזה. זה היה זה.
לא כל מבט הוא זה, אבל כשזה  זה, אני בטוח בכך. וואי, היא
מפשיטה אותי לגמרי בעיניים שלה. אוקיי, אני ערום, זה קצת מביך.
סתם, עידן תתעשת. חאלס עם השטויות, אם לא נעשה משהו עכשיו עוד
רגע כזה לא יגיע. אבל שיט, אני לא יכול, זה כל- כך קשה עם
המבטים האלה שלה, נו תני לי לחשוב שנייה על מה להגיד לך. נראה
לי שיש לי, כן אני רק אחכה לרגע הנכון, עוד שנייה... שיט!
פספסתי אותו. כן, זה לגמרי היה שם, לפני רגע, אבל עכשיו זה
עבר. שיו איך אני תמיד דופק דברים כאלה, אני כזה אידיוט, נחכה
שהיא תסתכל עוד פעם. הנה נראה לי שעכשיו, לא בעצם היא סתם
גירדה בגב.
טקטיקה. אני אגבש טקטיקה. דרך מתוחכמת להציע לה לצאת איתי. כן,
זה טוב , טקטיקה. נו יא בת זונה תסתובבי!
לנשום עידן, לנשום. נשימות עמוקות, כמו שהמדריך לימד אותנו,
להירגע, פנייייימה והחוווווצה. זה היה מסוכן עכשיו, כמעט
איבדתי שליטה. נשימות עידן. פנייייייימה והחווווווצה.
פנייייייימה והחווווווויא שרמוטה מסתכלת עלי ומסתובבת אה?!
את יודעת מה אני צריך לעשות? לחבוט לך בראש עם נבוט, לזרוק
אותך לבגאז' ולעשות ממך שניצל לכלב שלי, יא טיזרית. כן שלא
תחשבי שאני לא מכיר את הסגנון שלך, אני ראיתי בנות כמוך כשאת
עוד חשבת שטמפונים זה מקלוני אוזניים לענקים, יא שמנה.
אוקיי עידן תירגע, כלום לא קרה, לא אמרתי את זה. אני נושם. אני
מכניס חמצן, פנייייימה והחווווצה. פניייימה והחוווווצה. אני
רגוע, נשימות ארוכות. פניייייימה ו...
וואי, אני לא מאמין. עוד רגע. כן, כן עכשיו היה. הפעם אני
בטוח. קודם עוד היה מצב שהיא סתם בחנה אותי אבל עכשיו? רגע
מהסרטים. אני כבר שומע נבל. נופלים עליי ורדים מהשמיים. הכול
נהיה בשחור לבן, כמו סרט רומנטי משנות החמישים. אני גורג'
קלוני והיא ג'וליה רוברטס באישה יפה, אני מאהב לטיני והיא עלמה
ספרדית שנתונה לתשוקותיי, אני יוליוס קיסר והיא...

"סליחה, אדוני אתה צריך עזרה?"
"מה? אה... אני? לא אני פשוט, סתם כזה, הסתכלתי על הגרביים
פה... אולי את יכולה להגיד לי כמה הן עולות?"
"רשום על התג מחיר. בכל מקרה, אם אתה צריך עוד משהו אני
בדלפק".

בעצם היא לא משהו זאתי. סתם, יש אלף בחורות כמוה. ואני בכלל לא
אוהב בחורות עובדות כאלה. אני צריך את האישה שלי בבית, שתכין
לי ארוחה אחרי יום עבודה קשה. בטח באה מחרא של משפחה, רואים
לפי ההליכה. על זאתי ישר רואים. אין לה רמה, אין קלאס. לפעמים
אני מפתיע את עצמי לאיזה רמה אני יורד. והיא עוד מנסה להתחנף
אלי, באה מדברת איתי כאילו כלום, כאילו לא בחנה אותי עכשיו
איזה שעה. לא בליגה שלי בכלל.
שתלך תחפש מי ינענע אותה. שרמוטה.